Page 411 - HATAM-1

‫‪‰Ó˘ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה קמא‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫וז"ל‪ ,‬עיינתי במדרש רבה נשא פרשה ז' ולחד‬ ‫‪ Ï"ÈÂ‬הואיל וקבלת תורה היה באונס וכפיית הר‬
‫דיעה רבותינו אמרו במתאונני חזרו לצרעת‬
‫ע"ש‪ .‬וא"כ לק"מ דהא מ"ש במתני' רפ"ז דנגעי‬ ‫)שבת פח‪ ,‬א(‪ ,‬לא שיי למיעבד י"ט‪ .‬והנה‬
‫קוד מת תורה‪ ,‬ר"ל קוד )נתיקת( ]נתינת[ פר'‬ ‫הראשוני כתבו דהאונס היה על קבלת תורה‬
‫מצורע כמ"ש תוס' נזיר נ"ד ע"א ד"ה בקבר ונדה‬ ‫שבע"פ‪ ,‬אבל תורה שבכתב קבלו בשמחה‬
‫ע' ע"ב ד"ה אי נציב וכו'‪ .‬וזה היה בשעת הקמת‬ ‫בהקדמת נעשה לנשמע‪ .‬וא"כ הדרה קושיא‬
‫המשכ בר"ח ניס בשנה שנייה וה לא חזרו‬ ‫לדוכתא למה לא נעשה י"ט על תורה שבכתב‬
‫לצרעת עד מתאונני שהיה אחר כ"ד אייר‪.‬‬ ‫עכ"פ‪ ,‬אע"כ דלא כבייתוסי ‪ .‬ואמנ המכחישי‬
‫השתא לק"מ דנימא מעגל ואיל נהי דלא חזרו‬ ‫תורה שבעל פה ס"ל הכפייה היה על תורה‬
‫למומ הראשו שנתרפאו ממנו‪ ,‬מ"מ לא נעשה‬ ‫שבכתב‪ ,‬א"כ עצרת אחר שבת בראשית ואפ"ה‬
‫לה נס חו מהיקש הטבע‪ ,‬והיה בה מי‬
‫שנצטרע בטבע‪ .‬וע"כ ביו ר"ח ניס כשנאמרה‬ ‫לא קשה כנ"ל‚‪.‬‬
‫פרשת מצורע‪ ,‬הוצר מיעוטא למי שכבר נצטרע‬
‫מיו י"ז תמוז יו עשיית העגל עד ר"ח ניס יו‬ ‫]‪[È ˘ ÁÒÙ ˙˘¯Ù‬‬
‫הקמת המשכ אינו מטמא‪ .‬ומי שיצטרע בטבע‬
‫מכא ואיל יהיה בכלל הפרשה‪ .‬ושוב אח"כ‬ ‫˘‪ ‡Ï‬להוציא נייר חלק אכתוב ממה שנתחדש‬
‫כשחזרו למומ כ"ד אייר נידוני כפני חדשות‬
‫ונשתלחו מ המחנה‪ .‬ומיושב הכל בלי שו‬ ‫לי דרושיי שבוע זו פ' בהעלת בעברי פ'‬
‫זו ואתניא‪ .‬בפרשת פסח שני ויהי אנשי אשר‬
‫פקפוק עכ"ל על הגליו ש ‪.‬‬ ‫היו טמאי ‪ ,‬אחז"ל )סוכה כה‪ ,‬א( אות אנשי מי‬
‫היו‪ .‬ומהתימא מי סני להו לכ"ע למימר טמאי מת‬
‫‪ Ì Ó‡‰Â‬לפמ"ש למעלה לה מ"ד לא מתו‬ ‫מצוה היו‪ ,‬אלא מוכח מזה דהני תנאי ס"ל דמיו‬
‫מת תורה לא מתו עד אחר מתאונני ‪ .‬ואיד ס"ל‬
‫אח"כ בעגל ונעשה עמה להפליא‪,‬‬ ‫מיד אחר העגל מתו‪ .‬ודבר זה במחלוקת שנוי‬
‫ע"כ שלא נצטרעו אפילו בטבע‪ ,‬וסותר מ"ש על‬ ‫בילקוט )מצורע‪ ,‬תקסז(‪ .‬והיינו דעת רש"י ריש פ'‬
‫כי תשא דמקשה עליו רמב" והלא כל מספר‬
‫הגליו ‪.‬‬ ‫היה מיו ליו כשנות עירוכי ‪ ,‬אע"כ השווית ב'‬
‫המספרי היה ע"י שמתו אנשי ‪ .‬ולרש"י ס"ל‬
‫‪ ‡ÏÂ‬יכלו לעשות הפסח ביו ההוא‪ .‬הסמ"ג‬ ‫כמ"ד דלא מתו‪ .‬א"כ ע"כ צ"ל דלא היה מספר‬
‫שנות מיו אל יו ‪ ,‬והיינו דקדוק לשו איש‬
‫חידש לנו דמשה רבינו ע"ה גזר על הזאה‪,Â‬‬ ‫איש כי יהיה טמא לנפש או בדר רחוקה לכ‬
‫ומשו שהיה ערב פסח בשבת לפי חשבו עשרה‬ ‫או לדורותיכ ‪ ,‬ר"ל דמילי מילי קתני‪ ,‬טמא לנפש‬
‫עטרות‪ ,‬א"כ מפני כ לא יכלו להזות ביומו‪.‬‬ ‫לכ דוקא‪ ,‬היינו נושאי ארונו של יוס או‬
‫יע"ש שכ"כ בקיצור נמר ‪ .‬והוספתי נופ על‬ ‫מישאל ואלצפ ‪ .‬אבל לדורותיכ לא שיי טמא‬
‫דבריו ויוב לשו למה נגרע‪ ,‬פי' למה תעמוד‬ ‫לנפש דעדיי לא נגזר עליה מיתה‪ .‬או דר‬
‫דברי גזירת במקו )גוע ( ]כרת[ שלנו‪,‬‬ ‫רחוקה לדורותיכ דוקא‪ ,‬דבמדבר לא שיי דר‬
‫והקב"ה השיב לעשות פסח שני ויעמוד דבריו‬ ‫רחוקה‪ .‬וניחא ליה לקרא למינקט הכי ע"ד ברכה‪,‬‬
‫במקו כרת‪ .‬ומכל שכ למ"ד )פסחי צג‪ ,‬א( שני‬ ‫ולא למינקט טמא לנפש לדורותיכ על תנאי א‬
‫תשלומי דראשו ‪ .‬ולרמב" )הל' ק"פ פ"ו ה"ו(‬
‫דלא העמידו דבריה אלא כשחל י"ג בשבת‪,‬‬ ‫יחטאו וימותו„‪.‬‬
‫דהוה שבות רחוקה ולא ערב פסח בשבת‪ .‬צ"ל‬
‫הקב"ה לא רצה להכניס עצמו בעני גזירתו של‬ ‫‪ ˜È˙Ú‡Â‬לשוני על הגליו של ספר שאילת‬
‫מרע"ה‪ ,‬ואמר לה א ירצו לעשות פסח שני‬
‫שלו על שאילתות דר' אחאי אות‬
‫כמ"ש תוס' פסחי צ' ע"ב ד"ה שחל וכו'‪.‬‬ ‫קט צ"ב בד"ה ואת זה לא אכחד וכו'‪ ,‬כתבתי‪‰‬‬

‫‚‪.È˘ ‰ÂˆÓ ˙ÂÂˆÓ ‚"ȯ˙ ÏÚ ˜È˘ Ì"¯‰Ó ‰‡¯ .‬‬

‫„‪.„Ò 'ÈÒ ·"Á Ú"‰‡ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬

‫‪.[·¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ ‡ ,Ó Ì˘ ÔωÏÂ] .· ,Ê Ìȯ„ Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ .‰‬‬

‫‪ÏÚ ¯Ù¢‰ ÏÚ ‚"‰ Î È˘ ‡ ȯʂ„ ‡È‰ ‰¯ÈÊ‚ ‡¯ÈÊ ¯"‡„ Ê"Ò 'Ú ‡¯È ·ÂË Ï΢ ˘¯„Ó ‰‡¯ :ËÈ ˙‡ ‰Ó 'ÈÒ (¯ËÈÈÏ) Á"ψ· .Â‬‬
‫‪ȯÈÈ˘·Â .¯"‰¯· ˙ÂÓ‡ '„ ̯ȷÚÈ ԉÈ˙Âί· "‡ Ì È Ú „ÂÓÏÏ È˜· ψ‡ ÌÎÈÏÂÈ ‡Ó˘ ˙·˘· ‚‰ Ï ‡Ï˘ ‰ÏÈ‚Ó‰ ÏÚ ·ÏÂω‬‬

‫˜¯·‪.Ì˘ Ú"‰‡ Ò"˙Á ˙"¢· ÔωÏ ˘"Ú „ί ÔÈ˘Ú ‚"ÓÒ‰ Ì˘· ÔÎ ·˙Î Ôȷ¯ÈÚ È‰Ï˘ Ô‬‬