Page 424 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘ ‪˙Âχ˘ Á‬‬

‫מאליו‪ .‬אשר לולי דמסתפינא היה נ"ל‪ ,‬אע"ג‬ ‫מאכל‪ ,‬הותר נמי להנ ‪ .‬ותירצו רא"ש פ"ב דביצה‬
‫דהרב המגיד כתב דהרמב" ס"ל כההלכות‬ ‫)סי' יט( ותוס' פ"ק דכתובות )ז‪ ,‬א ד"ה קאמר( דה‬
‫לאסור מכשירי לגמרי‪ ,‬וס"ל נמי מלאכה שאינה‬ ‫כיבוי הוה רק כמו מכשירי אוכל נפש ע"ש‪.‬‬
‫צריכה לגופה חייב‪ .‬והוה כיבוי מלאכה‬ ‫ופירושו הרי בעינ צור קצת‪ ,‬ואותו צור קצת‬
‫דאורייתא‪ .‬מ"מ בי"ט קילי טובא משו דשיי‬ ‫יהיה לאוכל נפש‪ .‬אבל א הצור קצת הוא‬
‫ביה מתו שהותרה וכו'‪ ,‬וכקושית תוס' ומדרבנ‬ ‫במכשירי ‪ ,‬ולרבנ לא הותרו מכשירי ‪ ,‬הוה כלא‬
‫בעלמא אסורה‪ ,‬ובמקו מצוה והנאת הגו ‪ ,‬כגו‬ ‫לצור כלל ואסור‪ .‬כנ"ל פירושו‪ ,‬ועיי י של‬
‫בעילה ה"ל להתיר‪ .‬אלא דמיירי דאפשר לבעול‬
‫אחר שיכבה ולא תתבטל המצוה והנאה ולא‬ ‫שלמה פ"ב דביצה ואינו פה עמדי‪.‚È‬‬
‫בעינ לכיבוי אלא למהר המצוה‪ .‬ומשו המיהור‬
‫לא התירו לכבות וכמ"ש לעיל לדעת ר"ת באי‬ ‫‪ Î"‡Â‬בי"ט ב' דסמכינ אדר' יהודה דאפילו‬
‫דני ואי מייבמי ‪ .‬ויצא לו לרמב" כ מלשו‬
‫ש"ס אפשר בבית אחר‪ ,‬משמע דאפשר עכ"פ‪,‬‬ ‫מכשירי מותרי ‪ ,‬א"כ אפילו בכיבוי‬
‫וכמו שנרגש מזה בט"ז סי' תקי"ד סק"ב‪ .‬אבל‬ ‫דליקה מקלינ משו דאיכא מתו ‪ .„È‬עכ"פ‬
‫מבואר מזה דבמלאכה דאורייתא ממש לכתוב גט‬
‫א אי אפשר בשו אופ ‪ ,‬מזה לא איירי‪.‬‬ ‫ולית ביה מתו ולא מכשירי אוכל נפש‪ ,‬אי בו‬
‫שו היתר‪ ,‬לא מטע מצוה ולא מטע צערא‬
‫‪ ¯ÂÊÁ‬להנ"ל בפרק משילי לעני קידושי נמי‬
‫דגופא דאיתתא‪ ,‬ובטל טע השני לכאורה‪.‬‬
‫פרי מצוה קא עביד‪ ,‬ומשני ביש לו אשה‬
‫ובני ‪ .‬ולר"ת באי לו אשה ובני מותר משו‬ ‫‡‪ ‡Ï‬יש לעיי לשיטת ר"ת ביצה ל"ו ע"ב דפרי‬
‫מצוה‪ .‬והאי מצוה אינו נהנה בי"ט כלל‪ ,‬דהרי‬
‫במ"ק י"ח ע"ב קאמר לא מיבעיא לארס דלא קא‬ ‫אי דני והא מצוה קא עביד‪ ,‬ומשני‬
‫עביד מצוה אלא אפילו לישא נמי דקא עביד‬ ‫בדאיכא דעדי מיניה‪ .‬וס"ל לר"ת בליכא דעדי‬
‫מצוה ע"ש‪ .‬וא"כ סתרי ש"ס אהדדי דהכא פרי‬ ‫מיניה שרי שבות במקו מצוה אפילו בשבת‪.‬‬
‫ולא מקדשי מצוה קא עביד‪ .‬כמדומה לי ראיתי‬ ‫וצרי לפרש לר"ת דהאי דעדי מיניה‪ ,‬לא יכול‬
‫קושיא זו בשו ספר‪ .ÂË‬ולק"מ הת קאי בס"ד‬ ‫לדונו היו ‪ ,‬דאי ידונו היו מה לי חילול דהאי‬
‫דלא חיישינ לשמא יקדמנו אחר‪ ,‬א"כ אירוסי‬ ‫או דהאי‪ .‬אע"כ לא מצי לדונו היו ‪ .‬ואי לאו י"ט‬
‫לאו מצוה קא עביד‪ ,‬אבל למסקנא דחיישינ‬ ‫היה מצוה לדונו היו בדזוטר מיניה כדי למהר‬
‫לשמא יקדמנו אחר הוה אירוסי מצוה‪ .‬ופרי‬ ‫המצוה מלהמתי עד למחר ולעשות מצוה מ‬
‫הכא אמאי אי מקדשי הא מצוה קא עביד שלא‬ ‫המובחר‪ .‬דלזרוזי מצוה עדי ממצוה מ המובחר‬
‫יקדמנו אחר‪ ,‬ולא יבוא לבסו לידי פריה ורביה‬ ‫כדעת הרדב"ז )ח"ד סי' אל פז( ועיי תשו' ח"‬
‫כצ"ל‪ .‬נמצא מוכח מזה אפילו מצוה שאי‬ ‫)סי' קו( מש"ס מנחות מ"ט סו ע"א ואי ספר‬
‫תכליתה היו רק בחול ופרי דה"ל להתיר‪ .‬וא"כ‬ ‫אתי‪ .‬מכל מקו מש"ס דביצה לר"ת מבואר‬
‫לכאורה הוא הדי לכתוב בי"ט ב' לצור מצוה‬
‫כנ"ל‪.*„È‬‬
‫אפילו שאי תכליתה היו אלא בחול‪.‬‬
‫‪ ÔÎÂ‬גבי יבו דאיכא גדול‪ ,‬אי לאו שבת ויו טוב‬
‫‡‪ ¯ÓÂ‬אני אפילו לו יהיה כ דעת ר"ת‪ ,‬הא חלקו‬
‫היו ממהרי המצוה‪ ,‬אבל למידחי שבות‬
‫עליו כל הפוסקי ולא קיי"ל כוותיה‪ .‬א‬ ‫משו מיהור מצוה היכא דעבדינ מחר מצוה מ‬
‫נ"ל ר"ת לא אמרו אלא לפי ש"ס דיל דגזירה‬ ‫המובחר לא‪ .‬אבל עכ"פ היכא דליכא דעדי‬
‫שמא יכתוב‪ ,‬וחדשו חז"ל לאסור לדו ולקדש‬ ‫וליכא גדול לייב ‪ ,‬פרי ש"ס בפשיטות והא‬
‫וליב משו שמא יכתוב‪ .‬וקשה לא ה"ל לחדש‬ ‫מצוה קא עביד‪ .‬משמע פשיטא להש"ס לשיטת‬
‫גזירה במקו מצוה‪ .‬אבל להירושלמי )יומא פ"א‬ ‫ר"ת דדחינ שבות משו מצוה‪ .‬ואפשר ה"ה‬
‫ה"א( דמייתי תוס' )ביצה ש ד"ה והא מצוה( דס"ל‬
‫דהוה בכלל איסור דקונה קני ‪ ,‬וכשנאסר‬ ‫מלאכה דאורייתא בי"ט ב'‪.‬‬

‫‪ ÔÈÈÚÂ‬רמב" פ"ד די"ט הל' ד' ואי מכבי את‬

‫הנר מפני תשמיש המטה וכו' ואסור‬
‫לשמש עד שתכבה מאליו עכ"ל‪ .‬לשו זה צ"ע‬
‫ומיותר לגמרי‪ ,‬הליוע נתנוהו לומר עד שתכבה‬

‫‪˜ÏÂÁ„ Ò ÏÏÎ ˘È¯ ‡"Ó˘ 'ÈÚ .*„È .Ì˘ Ë"ÂÈ ˙·ÏÓ·Â ˜"„‰Ó· ‡ ,·È ‰ˆÈ· Ò"˙Á 'ÈÁ '¯ .„È .„ˆ 'ÈÒ Ë"ÂÈ ˙·ÏÓ '¯ .‚È‬‬
‫‪È"˘¯Ó ‡È·‰˘ ·˜ 'ÈÒ ·"Á ‰˘Ó ω‡ ˙"¢ ÊȘ 'ÈÒ Â"Á ˘"¯‰Ó ,·È 'ÈÒ ‡"Á χÈÎÏÓ È¯·„ ,„Ï 'ÈÒ ‡"Á È"·˘ '¯Â .Ê"·„¯‰ ÏÚ‬‬

‫‪.Ì˘ „„ „È‰Ó ÂÊ ‡È˘Â˜  ȷ¯ ‡È·‰ · ,ÂÏ Ì˘ Ò"˙Á 'ÈÁ· .ÂË .‰˜ ÌÈÁÒÙ ‰ ‰Π˙Â¯Ó˘Ó 'ÈÚ .Ê"·„¯‰Î · ,‰Î ‰ÎÂÒ‬‬