Page 426 - HATAM-1
P. 426
˙·¢˙ אורח חיי ˘˙Âχ˘ Ò
קני חליפי מגו דהוא מצי למזכי זכי נמי ˙Ó‡·Âצ"ע על הרמב" דס"ל אי מקני
עבורו .אי נמי לקט פחות מצרור וזורקו כיו
שאי לו שו קני ,תקנו לו קני ע"י אחר כמו לשכיב מרע ,נהי דס"ל דתיחוד ותפתח
בשכיב מרע .אבל משהגיע לעונות הפעוטות קני שאינו ניכר הוא ,הלא הגירושי עצמו קני
דיכול לזכות בעצמו וקני חליפי לית ליה ,ה"ל הוא .כמ"ש תוס' בפ' משילי הנ"ל ,ומשנה
שלימה שנינו וקונה את עצמה בשתי דרכי בגט
תרתי לריעותא .בזה לא תקנו כנלענ"ד. ומיתת הבעל .ואי ל פרסו והיכר יותר
מגירושי .והרא"ש נמי מאי טעמא לא מייתי ליה
˘ ·Âלנידו שלפנינו .שעכ"פ להרא"ש וסייעתו
מגירושי גופיה.
מקני משכיב מרע בשבת להדיא ע"י
אחרי העושי איסור עבורו ליישב דעתו .והכי ‰ ‰Âהש" בח"מ סי' ר"ב סק"ג כתב בדעת
נמי י"ל ביו טוב ב' אפילו ע"י כתיבה .א
הרא"ש בגטי כתב ,לא התירו אפילו טלטול הגט הר" וה"ה דחצרו וקנינו באי כאחד לא
רק קני כיו דבלא"ה הותר לצור צוואתו, אמרינ ,דתרי מילי בהדדי לא מצי עביד ע"ש.
והואיל וכבר נית שבת לדחות לעני זה הותר וש רשמתי על הגליו שסברא זו רמוזה
קני לצור גירושי .אבל טלטול ]לא אע"ג בריטב"א קידושי כ"ו ע"א ד"ה אמר חזקי' וכו'
דטלטול[ קיל מקני .נמצא הרי זה בא ללמוד יע"ש .וצ"ע לכאורה מש"ס ר"פ הזורק דבתר
ונמצא למד ,הרא"ש בא ללמוד דשרי קני בשכיב דאיכס רבא הדר אסיק גטה וידה באי כאחד.
מרע אפי' קני הצרי והמועיל ,מדשרינ קני ובאמת רש"י פירש ש שהקנה באגב .א הר"
בגט תיחוד ותפתח .ושוב ילי טעמא דשרינ
בגט משו שכבר הותר קני לצור צוואתו .מ"מ פליג דאי גט נקנה באגב.
מוכח דלא הותר אלא מה שכבר נית לדחות אבל
לא טלטול .ואי נתיר לכתוב בי"ט ב' .א לא ·‡ ˙Óבמלחמות ה' בפסחי בסוגיא הרהינו
נאמר ה"נ הותר לכתוב צוואת שכיב מרע בי"ט
שני ,ומתו שהותר לכתוב צוואה הותר לכתוב )לא ,א( מוכח דאגב קני דאורייתא הוא,
מ"מ הר" לא ס"ל הכי וסבירא ליה הת מטע
גט .וישתקע הדבר ולא יאמר.
חצר היה .וא"כ ב' דברי באי כאחד.
ÂÏÈÙ‡Âלמסקנא דמסיק הרא"ש בגטי ,א אי
Ï"ˆÂהת בגטי סלוק בעלמא הוא שהבעל
אפשר בעני אחר מותר אפילו לטלטל
הגט וליתנו לה אע"ג דלא נית טלטול לדחות. מסלק כחו מהאשה וממילא היד שלה
מ"מ אי ללמוד כתיבה החמורה אפילו בי"ט ב' לקנות החצר ברגע א' .אבל לקנות ב' דברי בבת
אחת לא .א"כ משמע דגט לאו קני הוא אלא
מטלטול הקל אפילו בשבת. סלוק רשות .אבל זה ליתא ,בודאי גופה קנוי
לבעלה לאישות האמורה בתורה ,לזה בודאי קונה
„ÂÚÂנ"ל היכי דאי אפשר בקני חצר דמותר א"ע קני גמור .א מה שאי לאשה יד לקנות חצר
מפני שהבעל אוכל פירות ,לזה מהני סלוק כחו
לטלטל הגט ,לאו מטע דחיה אתאינ בעלמא .ובמקו אחר הארכתי בזה .עכ"פ מגט
עלה ,אלא היתר גמור הוא .עפ"י מ"ש המרדכי גופיה מוכרח שמקני לשכיב מרע אפילו בשבת.
ר"פ הזורק ,דבזמ הזה דמותר לכתוב תורה
שבעל פה מותר לטלטל גט בשבת .והקשה ב"י ·‚‡Âאומר בדברי הג"א התמוהי ש פרק מי
)אה"ע סי' קלו( בבדת הבית הא עובדא דתקי ליה,
הוה בפני רבא ,ובזמ רבא כבר הותר לכתוב שמת )סי' לו( שכתב דסוגיא דעלמא
תורה שבעל פה .עיי ב"ש סי' קל"ו סק"ח, דמקני לקט ,וא מסוגיא דב"ב משמע דלכ"ע
אי מקני לקט .וצ"ע הלכה כמא ע"ש .וצע"ג
ועמג"א סי' ש"ז סקכ"ד. דמבואר בי לר' מאיר בי לר' יהודה אליבא דר'
יהושע מקני בי לקט בי לגדול .וכמדומה
„"ÚÙÏÂלכאורה י"ל נהי גט אחר מותר לטלטלו שבסו ספר לח סתרי נתעורר בזה ולא תיר
מטע הנ"ל ,מ"מ גט שכיב מרע כלו .ואי הספר אתי לעיי .
שמדקדקי עליו ומקפידי שא יארע בו שו
קלקול או טשטוש אי פנאי לחזור ולתק .כיו „"ÚÙÏÂלפרש דבריו עפ"י תוס' גטי ס"ה ע"א
דקפיד עליו מייחד ליה דוכתא טפי מסכי של
מילה .עיי א"ח רס"י ש"ח .ואמנ זהו דוקא א ד"ה צרור וכו' ,וס"ל להג"א דמשהגיע
לצרור וזרקו ,ובחליפי אינו קונה כמ"ש תוס'
בתירו השני אותו קט אינו קונה לכ"ע .ע"כ לא
ס"ל לר"י דמקני אלא או לגדול שיש לו בעצמו
