Page 428 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‪˙Âχ˘ ·Ò‬‬

‫מתו א המי ראויי לשתיה‚‪ .‬או אפשר בלא"ה‬ ‫כ הרי כבר נעשה האש לצור אכילה‪ .‬נראה‬
‫נמי דהרחיצה בעצמה היא כשתיה ולא אסור אלא‬ ‫דחשש מעלתו שמא אחר שכבר לקחו המי‬
‫משו גזירה י"ט אטו שבת‪ .‬וכולי דא גזירה היא‪.‬‬ ‫מהיורה לצור שתיה וכדומה‪ .‬אולי יוסיפו עדיי‬
‫והנה לשיטת פשוט דבי"ט ב' נמי אסור‪ ,‬דאי‬ ‫אש ועצי כדי שלא יתקרר היורה כדרכ של נשי‬
‫לחלק בגזרת י"ט אטו שבת בי י"ט א' לי"ט ב'‪.‬‬ ‫שבמקוה‪ .‬ע"כ ציוה לבשל להדיא שו קדרה‬
‫וסברא כזו כתב ש" בי"ד סימ יו"ד סקי"א ע"ש‪.‬‬ ‫ואותו הקדרה מסתמא נצטר לעמוד ש כל כ‬
‫זמ שרוחצת במקוה‪ ,‬וכל מה שמוסיפי עצי‬
‫‪ ‰ ‰Â‬טבילת כלי ס"ל לרבה משו שמא‬ ‫ואש יהיה הכל לצור הקדרה‪ .‬א נגד זה לא תיק‬
‫כל צרכו במה שציוה ליקח מהמי לצור י"ט‪ .‬כי‬
‫יעבירנו‪ ,‬ובי"ט משו גזירה אטו שבת‬ ‫בלי ספק שדרכ של נשי להוסי מי אל היורה‬
‫כמבואר בפ"ב דביצה )יח‪ ,‬א( והרא"ש פסק‬ ‫בכל שעה‪ .‬וא אחר שלקחו מהמי וחוזרי‬
‫כוותיה‪ .‬ולא לשתמיט שו פוסק להתיר בי"ט ב'‪.‬‬ ‫ומוסיפי מי קרי אותה ההוספה אינה כי א‬
‫וע"כ ג י"ט ב' איכא למיגזר אטו שבת‪ ,‬כיו‬ ‫לצור רחיצה וזהו בישול דאורייתא בשבת‬
‫דלא נאסר מטע עצמו רק משו שבת‪ .‬א"כ‬ ‫כמבואר ופשוט·‪ .‬וגזירה זו שכיחא טובא טפי‬
‫העול הטועי להתיר בשבת‪ ,‬ג"כ אינ מחלקי‬ ‫מעיקור גזרת מרחצאות בי"ט לפמ"ש תוס' בשבת‬
‫בי י"ט לי"ט‪ .‬וכ עצי שנשרו מ הדקל בשבת‬ ‫ל"ט ע"ב סו ד"ה אלא וכו'‪ .‬והיינו טעמא‬
‫אסורי בי"ט הסמו לו )ש ד‪ ,‬ב( אפילו י"ט שני‪.‬‬ ‫שהבלני חשודי שפעמי שיחממו עיקר‬
‫לרחיצה עכ"ל‪ .‬ופשיטא שיחממו עיקר לרחיצה‬
‫והה"נ הכא דכוותיה‪.‬‬ ‫לא שכיחא‪ .‬אבל חששא הנ"ל שכיחא טובא‬

‫‡‪ Ì Ó‬לדעת התוס' דס"ל שבי"ט עצמו איכא‬ ‫ובשג שהדבר נמסר לנשי קלי דעת‪.‬‬

‫איסור דאורייתא להח חמי לרחו כל‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬למיעבד ליה נייח דעתא אברר שאי כא‬
‫גופו‪ ,‬ולא שיי מתו במה שאינו הנאה השוה‬
‫לכל אד ‪ .‬נמצא לדידהו לא שמענו שגזרו כלל‬ ‫שו איסור במה שהורה ולא יאונה לצדיק‬
‫י"ט אטו שבת בה דמרח ‪ .‬ואנו אי לנו לחדש‬ ‫כל או ‪ .‬אבל בכל זה אי דעתי נוחה להיות ידי‬
‫ולבדות גזירות וחומרות מלבנו‪ ,‬ואי לנו אלא‬
‫מטע זה שכתבו תוס' דניחוש שיחמו הבלני‬ ‫עמו להתיר מכא ואיל ‪.‬‬
‫שלא לצור אכילה כלל‪ ,‬רק לרחו כל גופו‪ .‬וזה‬
‫‪ ‰ ‰Â‬איסור חימו מי לרחו כל הגו בי"ט‬
‫הוא הנאה שאינו שוה לכל נפש‪.‬‬
‫פליגי הרי" והרמב" ע תוס' עפ"י‬
‫‪ ‰ ‰Â‬א נניח שהטבילה מוכרחת ביו הזה‬ ‫מ"ש הר" בביצה )כא‪ ,‬ב( במשנת לא יח ‪ .‬הנה‬
‫הרי" והרמב" ס"ל דאי שו איסור להח‬
‫וא"א לדחותה‪ ,‬אי משו טבילה בזמנה‬ ‫בי"ט לצור כל הגו ‪ ,‬דה"ל שוה לכל נפש ואיכא‬
‫מצוה‪ ,‬או משו הבעילה גופה וכדומה‪ .‬נ"ל פשוט‬
‫דלא שיי לומר דלא הוה שוה לכל נפש‪ ,‬דהש"ס‬

‫·‪˘"ÓÎ Ï"È ,ÍÂ˙Ó ÌÚËÓ ‡Ï‡  ȇ ‰"·Ï ¯"ÂÈÙ Ï˘ ¯˙ȉ‰ Ï΄ Ï"Ê Ô"¯‰ ˘"ÓÙÏ Ì‚Â :Ï"Ê ·˙Î ÂÏ 'ÈÒ ‡"Á ˘„˜‰ ıȈ ˙"¢· .‬‬
‫·‡‪Ì‚Â .(Á"Ï 'ÈÒ ÔÓ˜Ï 'ÈÚ ‰Ê· Íȯ‡‰˘ ‰Ó '· 'ÈÒ Ë"ÂÈ È È„ ‰ È· ȯӇ· 'ÈÚÂ) ‡¯ÂÚÈ˘· È·ȯ ¯˙‰ ‡Ï ‡„ Ô‚η„ '‰ ˙Â‬‬
‫·˘‪‰Ê ‰ˆÈÁ¯ ͯˆÏ ‡"Î ‰ ȇ ‰ÙÒ‰‰ ‰˙‡ ,Ìȯ˜ ÌÈÓ ÂÙÈÒÂÈ ¯ÊÁÈ ÌÈÓ‰Ó ÂÁ˜Ï˘ ȯÁ‡˘ ˘ÂÁÏ ·˙Î Ï" ‰ ¯ÙÂÒ Ì˙Á ˙"Â‬‬
‫·‪È˙‡Â Ï"Ê ˙·˘ ÔÈ ÚÏ ‰Ê ˘˘Á ·˙΢ ÈÏÎÏ ‰"„· ('· ,Ë"Ï) ˙·˘ Ï"Ê È"˘¯ ȯ·„· ¯‡Â·Ó ÂÊ ‡˘˘Á .˘"Ú ‡˙Èȯ‡„ Ï¢È‬‬
‫‪ÌÈ‚ Ú˙Ó Ì„‡ È · ·Â¯Â ‰Â˜Ó‰ ÍÂ˙· Â˙‡ ÔÈÓÈ˘Ó˘ ‰¯ÂÈ È"Ú ÌÓÁÏ ˘„Á˙ ˘ Â È ÓÊ· Ì‚Â .˘"Ú ÔÈÓÁ ÍÂ˙Ï Ô Âˆ Ô˙È˘ ˙·˘· ÌÁ‰Ï‬‬
‫·‪˙‡ˆÁ¯Ó ˙¯ÈÊ‚ ‰Ê· ˘È ȇ„· ıÁ¯Ó· ÂÓÎ Ì‰Ï ‚ Ú˙ ‡Â‰ ÌÈ˘ ‰ „Ú· ÌÓÁÏ Â‚‰ ˘ ‰Ó ÈÙÎÓ ¯˙ÂÈ ‰ÓÁ‰ ̇ ‰ÓÁ ‰Â˜Ó‬‬
‫‡‪˙ ȘÊ ÌÈ˘ ‡ ÂÓÎ ‰ÂˆÓ ˙ÏÈ·Ë ÌÂ˘Ó Ï·ËÏ ˆ"‡˘ ‰Ï‡ „Ú· ÂÓÓÁÈ˘ ¯·„‰ ÚÈ‚È˘ Ìȯ·„‰ ·Â¯˜ Ì‚Â ¯˙ÂÈ· ÌÁ 'È‰È Ì‬‬
‫˘‪¯ÂÒȇ ‰Ê· ‡Îȇ Ï" ‰ ‡"Ó Ê"ˉ Ï" ‰ Ï"Ê È¯È‡Ó‰ ·¯‰ ȯ·„ ÈÙÏ 'ÒÂ˙‰ ˙Ú„Ï ‰¯Â˙ ¯ÂÒȇ ‡Îȇ ȇ„ Ìψ‡Â Íη ÂÏ‚¯+‰‬‬

‫˙‪.'Á Â˙‡· Ï" Î Ï"Ê È"·‰ Ô¯Ó ˙Ú„Ï Ì‚ ‰¯Â‬‬

‫‚‪ÌÂ˘Ó È¯˘ Û‚‰ ÏÎ ˙ˆÈÁ¯ Í¯ÂˆÏ ÌÈÓ ÌÓÁÏ„ Ï"Ê Ì"·Ó¯‰Â Ï"Ê Û"ȯ‰ ˙Ú„Ï„ Ï" ‰ Ò"Á‰ ·˙΢ ‰Ó :Ì˘ ˘„˜‰ ıȈ‰ Ï"Ê .‬‬
‫„‪‡¯˙ȉ ‡ÎÈÏ ˙Â˙˘Ï Ôȇ¯ Ô È‡·„ Ï"Ò„ ÚÓ˘Ó ,˘"Ú ˙Â˙˘Ï Ìȇ¯ ÌÈÓ‰ ̇ ÍÂ˙Ó ‡Îȇ ˘Ù ÏÎÏ ‰Â˘‰ ¯·„ ȉ„ Ï"Ò‬‬
‫„‪·˙Î Ï"Ê Ô"¯‰Â ,˙Â˙˘Ï Ôȇ¯ Ô È‡· Ì‚ ȯ˘ ¯"ÂÈÙÏ ÌÈÓ ÌÁ‰Ï ÔȯÈ˙Ó„ ‰"·Ï„ ÚÓ˘Ó ‡Ë˘Ù·„ „" ÚÙÏ ˙‡Ê ÔÈ·‰Ï ˘È ,ÍÂ˙Ó‬‬
‫„‪Ï"Ï„ ˘"·Ï„ ·˙΢ 'ÒÂ˙‰ „"Ú ‰Ó˙˘ Ï" ‰ Ê"Ë ˙‡ ‰ˆÈ· ˙ÂÈ ˘Ó‰ ÔÂÈÏ‚· Ï"Ê ‡"Ú¯ 'ÒÂ˙· 'ÈÚ ,ÍÂ˙Ó ÌÂ˘Ó ‰"·„ ‰ÈÈÓÚË‬‬
‫‪‡È·‰Â ,¯È˙‰Ï ȇ¯ Ìȇ¯ Ô È‡· Ì‚ ÍÂ˙Ó Â‰Ï ˙ȇ ̇ ‡‰„ ‡ÁÈ ÍÂ˙Ó Â‰Ï ˙ȇ ̇„ ‰ÊÓ ÚÓ˘Ó„ ˙Â˙˘Ï Ôȇ¯· È‚Ò ‡Ï ÍÂ˙Ó‬‬
‫„' ‪˜¯ „ÂÁÏ 'È˙˘Ï Ôȇ¯ ‰„È„Ï È ‰Ó ‡Ï Ë"‰Ó Ïȇ‰ Â‰Ï ˙ÈÏ„ ˘"Î ÍÂ˙Ó Â‰Ï ˙ÈÏ„ ÔÂÈ΄ ¯˙ÂÈ ¯Â‡È·· ·˙΢ Ï"Ê ‡"·˘¯‰‬‬

‫·‪.‰Ê· Î"˘Ó „ÂÚ ˘"Ú .‰È˙˘Ï Ô ÈÚ· ‡Ï ÍÂ˙Ó Â‰Ï ˙ȇ„ ‰"·Ï Ê"ÙÏ ,˘"Ú Ì‰Ó ‰˙˘È˘ Ô ÈÚ‬‬