Page 438 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‪˙Âχ˘ ·Ú‬‬

‫נדחה אי לאו דהלאו אלי ‪ ,‬א"כ ג העשה דלכ‬ ‫אע"כ הלאו אלי ‪ .‬והקשה לפמ"ש תוס' שבת‬
‫דאתי מחמתיה לא נדחה‪.‬‬ ‫כ"ד ע"ב )ד"ה לפי( דשמ שריפה גופא מטע‬
‫נדרי ונדבות אי קריבי אסור‪ ,‬והיינו מטע‬
‫‪ ˘"Ó‬מעלתו ממ"ש מג"א סי' תמ"ו )סק"ג( דבעי'‬ ‫לכ ולא לגבוה‪ ,‬ולכ ולא לגבוה ליכא אלא‬
‫עשה כמ"ש תוס' ביצה י"ב ע"א ד"ה השוחט‬
‫מצוה שהוא צור היו ‪ .‬הנה בתוס' פסחי‬ ‫עולת נדבה וכו'‪ .‬וא"כ אי כא לאו כלל‪ .‬אלו‬
‫ה' ע"ב כתבו סת מה שמבער הוה צור ‪ .‬א‬
‫תוס' בכתובות ז' ע"א כ"כ להדיא ד"ה אמר לי'‬ ‫דבריו‚‪.‬‬
‫וכו'‪ ,‬דוקא בעילה ראשונה מצוה היא דהוה צור‬
‫היו וכו'‪ .‬ולפ"ז מ"ש לעיל מיני' ד"ה מתו ‪,‬‬ ‫‪ ˘È‬לפרש קושייתו על ב' פני ‪ .‬א' על תוס' ביצה‬
‫קט למולו מילה בזמנו דיומא קא גרי ‪ ,‬וס"ת‬
‫לקרות קריאת חובת היו ‪ ,‬ולולב פשיטא דהוה‬ ‫כיו דליכא אלא ב' עשיי )שבת( שבתו‬
‫חובת היו ‪ .‬וכ' עוד המוצא חמ וס"ל כיו‬ ‫]שבות[ ולכ ‪ ,‬ושניה זמ גרמא ונשי פטורות‪,‬‬
‫שנמצא היו ה"ל חובת היו כמו בעילת מצוה‪.‬‬
‫א"כ תדליק אשה בשמ שרפה‪.‬‬
‫‡‪ ‡Ï‬שהמג"א חידש דשיטת הכ"מ דאפילו‬
‫‪ „ÂÚÂ‬יש לפרש אש"ס דשבת דקאמר אשמ‬
‫מצות היו לא הוה צור כגו מוצא חמ‬
‫היו ‪ ,‬אא"כ יומא קא גרי כגו חמ בי"ט‬ ‫שריפה משו דהוה עשה ול"ת‪ ,‬תיפוק‬
‫ראשו ‪ ,‬אי הוה מצוה להשבית ביומו דוקא‪ ,‬והוה‬ ‫ליה דהאי לא תעשה הוא עשה ואי עשה דוחה‬

‫קביעא ליה זמ ‪.‬‬ ‫עשה‪.‬‬

‫‪ ˙Ó‡·Â‬אי דברי מוכרחי ‪ .‬די"ל בלא"ה דס"ל‬ ‫‪ È„È„Ï‬לק"מ הקושיא שניה פשוט הוא‪ ,‬אע"ג‬

‫לכ"מ כתירו ב' דתוספות פסחי ה'‬ ‫דלא אהדריה לאיסורא קמא ללקות עליו‪,‬‬
‫ע"א ד"ה ואומר וכו'‪ ,‬דכיו דבתחילת ביעור‬ ‫מ"מ עיקור קרא אלאוי סמו לא תעשה מלאכה‬
‫אסור וכו' וסבירא ליה אי הוה סבירא ליה לרבי‬ ‫כי א אשר יעשה לכל נפש לכ ולא לגבוה‪,‬‬
‫עקיבא מתו הוה מותר‪ ,‬דאי ל צור יותר מזה‬ ‫דההוא נשאר בלא תעשה‪ .‬א כיו שאינו אלא‬
‫שמבעיר כדי לבשל בפחמי שלו‪ .‬בשלמא‬ ‫מכח דיוקא דלכ ולא לגבוה‪ ,‬דאל"ה הוה מותר‬
‫לקושטא דמילתא גחלו ואפרו אסור מדרבנ ‪ ,‬אי‬ ‫משו מתו ‪ ,‬אי חומרו כחומר הלאו עצמו‬
‫כא הנאה כלל ואסור לבער חמ ביו"ט‪ ,‬אבל מ‬ ‫ללקות‪ .‬אבל עכ"פ לא חמיר מיני'‪ ,‬וא גו הלאו‬
‫התורה גחלו ואפרו מותר רק משו תחלת בעורו‬ ‫נדחה מפני עשה‪ ,‬ג זה הדיוק דלכ ולא לגבוה‬
‫ואי הוה ס"ל מתו היה מותר‪ .‬אלא ש"מ לית ליה‬ ‫נדחה‚*‪ .‬משו"ה הוצר לומר שבתו שבות וה"ל‬
‫מתו ‪ .‬והא דלא כ"כ תוס' ונדחקו מה שמבער‬
‫הוא לצור ‪ ,‬היינו משו תי' קמא שבתוס' ד"ה‬ ‫עשה ולא תעשה‪.‬‬

‫ואומר הנ"ל‪ ,‬אבל הכ"מ ס"ל כנ"ל‪.‰‬‬ ‫‪ ÏÚÂ‬הקושיא הראשונה‪ ,‬לא מצאתי מעשהז"ג‬

‫‪ ʇÓÂ‬אמרתי דמוכח מש"ס דשבועות דצור‬ ‫אלא בעשה‪ ,‬אבל בלאו הבא מכלל עשה‬
‫שאינו דומה לתפילי מצה והקהל חייבות‪ .‬וכעת‬
‫מצוה לא הוה צור ‪ .‬דאל"כ הת ט"ו‬ ‫לא מצאתי דמיו אלא לעשות סחורה בפירות‬
‫ע"ב אי בני מקדש דוחה יו טוב‪ ,‬והלא בני‬ ‫שביעית ולאכול אחר הביעור שהוא לאו הבא‬
‫אינו אסור אלא מדרבנ דאמרינ מתו ‪ ,‬כמ"ש‬ ‫מכלל עשה וזמ גרמא„‪ ,‬ובודאי נשי אסורות‬
‫כאנשי ‪ .‬וה"נ לכ ולא לגבוה נשי מוזהרות‬
‫תוס' בשבת צ"ה ע"א ד"ה והרודה וכו'‪.Â‬‬ ‫אעפ"י שהז"ג‪ ,‬אלא דלא חמיר מגו הלאו דלא‬
‫תעשה מלאכה‪ ,‬וכיו שהוא נדחה‪ ,‬ג לכ היה‬

‫‚‪.ԇΠ ȷ¯ ȯ·„· ‰·¯‰ " ˘ Ê ˜-‰ ˜ 'ÈÒ Ì˘ Ë"ÂÈ ˙·ÏÓ '¯ .‬‬
‫‚*‪.·Ú ÏÏÎ Ô"ÈÚ Á"„˘Â „Ș 'ÈÒ Á"‡ Ò"˙Î 'ÈÚ .‡ ˜ 'ÈÒ ‡ Ú"‰‡ ÔÏ‰Ï ‰"Π.‬‬
‫„‪Á" Ó 'ÈÚ .‰¯ÂÁÒ· ÌÏÂÚÏ ÌȯÂÒ‡ ˙ÈÚÈ·˘ ˙¯ÈÙ„ ‡Ó¯‚ ÔÓÊ ‰Ê Ôȇ ‰¯Â‡ÎÏ ,‡ÓÚË È‡Ó ‰"„ÂÒ · ,„Î ˙·˘Ï 'ÈÁ·  ȷ¯ Î"Π.‬‬
‫‪‰¯ÂÒȇ„ ˙ÈÚÈ·˘· ‰˘È¯Á· ‰ÊÏ ÔÂÈÓ„ È˙‡ˆÓ Ìχ .(ÌÂÈ ˙ÂÒÎ È·‚ ˘"‡¯‰Â Ì"·Ó¯‰„ ‡˙‚ÂÏÙ· ˙ÂÏ˙Ï ˘È ÈχÂ) .„Ù ‰ÂˆÓ‬‬
‫·‪,ÂÎ) ‰ 'ÈÒ (˘Â¯Ù) ‰·È˜Ú È·¯ ˙ ˘Ó 'Ò·Â ‡ ,ËÎ ÔÈ˘Â„˜ 'ÒÂ˙ 'ÈÚ .‰˘Ú ÏÏÎÓ ‡·‰ Â‡Ï È‰„ ,'‰Ï ˙·˘ ı¯‡‰ ‰˙·˘„ ‰˘Ú‬‬
‫·(‪.ÔÈ˘Â„˜ 'ÒÂ˙‰Ó Âȯ·„ ¯˙Ò˘ Ì˘ Á"ψ 'ÈÚ .˙·ÈÈÁ ÌÈ˘ Ì‚ ˙"‡Â˘· ‡È‰˘ ‚"ʉ˘ ‰˘Ú ‰ÂˆÓ„ Ï"Ò ‡ ,Ï ‰ˆÈ· È" Ù‰ ‰ ‰Â .‬‬
‫‪ÁÈΉ ‡ ,ÁÈ ‰‚È‚Á ‡"ÂË·Â .Ê ˙‡ „ 'ÈÒ (ıȷ˜¯Ó) ÌÈÈÁ ȯӇ 'Ò· ‰Ê· Íȯ‡‰˘ ‰Ó '¯Â ˙ÈÚÈ·˘Ó ‰˘˜‰˘ Ì˘ ‰ ˜Ó‰ 'Ò 'ÈÚÂ‬‬
‫‪ÁÎÂÓ ‡Ï„ Ô·ÂÓÎ Ï" ‰ È" Ù‰ ˙Ú„Ï .‡Ó¯‚ ÔÓÊ È‰ ,‰˘Ú ˜¯ ȉ ȇ„ ,Â‡Ï ÈÓ ‰È· ˙ȇ„ Ó"‰ÂÁ· ‰Î‡ÏÓ· ˙¯ÂÒ‡ ÌÈ˘ „ ‡‰Ó‬‬
‫‪.„È 'ÈÒ Ï‡ÎÈÓ ˙¯Â˙ ‰‰‚‰· ‡Î 'ÈÒ Á"‡ ·‡ÂÈ ˙˜ÏÁ ,· ,ÂÙ ‡ÓÂÈ ˘"¯‰Ó ˙‰‚‰ 'ÈÚ .È„ÈÓ‬‬

‫‪.¯Â‡È· ¯˙È· ‡ ,‰ ÌÈÁÒÙ Ò"Á 'ÈÁ· '¯ .‰‬‬
‫‪.ÁÙ˜ 'ÈÒ ·"Á ‰‡˙ÈÏ˙ ‰¯Â„‰Ó Ó"¢ ˙"¢·Â ‡Ó 'ÈÒ Á"‡ ˘‡ ȯӇ ˙"¢ '¯ .Â‬‬