Page 10 - קטלוג משא 1973
P. 10
על התערוכה
התערוכה "1973 – יומן משא" הציגה את עבודותיהם של “לוחמים-אמנים”, שחוו את אימת מלחמת יום הכיפורים ונושאים בליבם פצע פעור שמסרב להגליד. עדות חזותית למסע, שהחל באוקטובר 1973, וממשיך כ”משא יומי” מאז ועד היום. מטרת התערוכה הייתה להכיר, להוקיר ולהשמיע את קולם של אותם לוחמים ששרדו פיזית את המלחמה, והם חדורי שליחות ומטרה להעביר מדור לדור את מורשת המלחמה שחוו באמצעות השפה החזותית. בניגוד לתיעוד היסטורי רשמי של מלחמות בידי מפקדים, מדינאים ומקבלי החלטות, תערוכה זו הביאה במכוון את מבטו של הפרט הבודד בלב המלחמה, של הלוחם מהשטח: מעין “היסטוריה מלמטה” שמתחילה באדם שחווה על בשרו את הטראומה, את גבורת חבריו ואת אובדנם, שחווה את הדיכוטומיה שבין החובה למולדת, למשפחה ולאידיאולוגיה הציונית, לבין ערכים הומניים מוסריים שנובעים מפגיעה בחיי אדם - חבר או אויב. תיעוד של מהלכים נפשיים, אישיים וקבוצתיים,
טראומה, צער, אובדן וחרדה, שקיבלו ביטוי חזותי
ושהייתה להם השפעה מתמשכת במהלך חמישים השנים שחלפו. הבחירה להציג אמנות פלסטית נבעה מההנחה הבסיסית שהיא משמרת את כוחה של החוויה הראשונית, ומספקת לעוסקים בה מקלט מהחיכוך היומיומי עם הזיכרון. מלמדים על-כך האמנים שהציגו בתערוכה, בין אם עסקו באמנות בטרם המלחמה, ובין אם החלו לעסוק ביצירה לאחריה, רובם ככולם העידו על נקודת מפנה שחלה בחייהם בעקבות חווית אש הקרב – מעין לידה מחדש לפעילות אמנותית אינטנסיבית שאפשרה להם להתמודד עם החוויה המטלטלת שעברו. הפעילות האמנותית העניקה להם לגיטימציה להבעה רגשית של תחושות קשות שבדרך כלל מודחקות. לא פעם דווקא האקספרסיביות הציורית והפיסולית העצימה עבורם את החוויה האלימה של המציאות המלחמתית, ובאותה עת זעקה את האילמות של הנפש וריקנותה.
8
