Page 17 - קטלוג משא 1973
P. 17
זיכרון והנצחה הקשורים במלחמה, לצד כוחה לתקן ולהביא להחלמת העוסקים בה. התערוכה בכללותה, אופן הצבתה, ההדים שנוצרו בין העבודות, השילוב בין הזיכרון, הטראומה והאמנות, וההתאמה לחלל בבית יד לבנים יצרו חוויה פואטית ואסתטית בפני עצמה. בחירתם המודעת של הלוחמים דאז לאזן את תחושות ההרס, ההרג, הנקמה, הכאב, הפחד והגעגוע באמצעות שפת האמנות, העצימה את רעיון ההכרח בשורש טראומטי בעיבוד של כל יצירה פלסטית, באשר היא. מגוון נקודות המבט, העמדות הרגשיות והעושר היצירתי
שהופיעו בתערוכה, העידו בהכרח על כוחה של האמנות לצקת משמעות רב גונית בטראומה. כלל העבודות בתערוכה “1973 – יומן משא” היו השתקפות חיה ונושמת של אירוע חיים שעבר כל אמן ואמן, היתוך הביוגרפיה הפרטית של כל אחד ואחד לתמונה כוללת של טראומת מלחמת יום הכיפורים. התערוכה חידדה את מקומו של אירוע חיים משמעותי (טראומה) כשורש היצירה הפלסטית. היא הוקירה את העשייה האמנותית כדרך הגיונית וישירה להתמודד עם המצב המוסרי המטלטל בו נמצא
15
הלוחם באשר הוא, ובצורה פרדוכסלית, הציעה שהאמנות היא היחידה ש’מנצחת’ את המלחמה. התערוכה מורה שבאמצעות האמנות אפשר בו בזמן לזכור וגם לעצב את הזיכרון בצורה של קתרזיס בונה. החוויה האמנותית מאפשרת להשריש בתודעת הצופה, היחיד והכלל, את המודעות למלחמה על גווניה המרובים - דיכוטומיים, מזוויעים, מרטיטים, לא אנושיים, ובו בזמן לאפשר את עיבודה. האירועים מאז 7 באוקטובר 2023 חידדו את העובדה כי בהצבת התערוכה, מובאת לחזית גם שאלות כלליות יותר של החברה הישראלית כחברה במלחמה ועל תפקיד האמנות בעיבוד של הטראומה המתמשכת שבה מצויה החברה.
אורלי עזרן אוצרת
