Page 139 - תבוסת הרוע
P. 139
135
ָכּל ַגּל נוֹ ֵשׂא ַמ ְז ֶכּ ֶרת, ָכּל ַגּל הוּא ְנ ָשׁ ָמה, ָכּל ַגּל ַמ ְמ ִשׁיךְ ִל ְחיוֹת, ְכּ ַא ֲה ָבה ְגּדוֹ ָלה.
ְל ַגל, ְבּאוֹ ִקינוּס ַה ְזּ ַמן ַה ִנּ ְצ ִחי, ְבּ ֶמְר ֲח ֵבי ֵאיְנסוֹף גּוֹ ֲע ִשׁים, ֶשׁל ַגִּלּים רוֹ ְט ִטים ִמ ְת ַא ְבּ ִכים. ְו ָאנוּ ָנשׁוּב, ַה ְב ָט ָחה. ָכּל ַגּל חוֹ ֵזר ֶאל ַהחוֹ ֶמר. ְוָנשׁוּב ְלַחֵיּךְ ִבּ ְתמוּ ָנה ֲחָד ָשׁה, ְוָנשׁוּב ַלֲחווֹת ַא ֲה ָבה.
שגרת המלחמה הקשה ביותר היא רשימת הנופלים המתפרסמת מידי בוקר. זהו עינוי קולקטיבי העובר על כולנו, גם בחזית וגם בעורף. במדינה קטנה כמו שלנו, התחושה היא שאנו מכירים את כולם. שכל נופל הוא אובדן אישי. והסבל גדול.
