Page 126 - על סיפורים ואנשים 4.8.23

70 לקראת פרישה
לפני כעשור התחלתי לכתוב בלוגים. בתחילה הם הופיעו בכיכר הבלוגים בסלונה, ועם הזמן הפכו להתכתבות פרטית ביני לבין אסי המנהל שלנו, שהבטיח לי לכשאגיע ל-100 בלוגים, הוא יוציא לי ספר. עם הזמן חשבתי שזו בדיחה פנימית, אבל מסתבר שכעת עם הגיעי לגיל 70 וערב פרישתי
מן הספרייה עומד לצאת ספר וזאת בזכות אסי. כשלושה עשורים אני חיה בין ספרים, נושמת ספרים (ומתעטשת) ומלטפת אותם בחיבה. כשאני סורקת את המדפים, ועושה זאת לעיתים קרובות כדי לאתר בנים אבודים, אני נתקלת בכאלה מצהיבים, אבל קשה לי לבטל אותם גם כשהם מתפוררים בידיים, בעיקר כשמדובר ברבי מכר של ילדותי וכאלה שלא זכו להיתרגם מחדש. ספריה של אייריס מרדוק, הווארד פאסט, ברנרד מלמוד, אפטון סינקלר וישראלים וטובים כמו נתן שחם דוד שחר בנימין תמוז, וזאת רק על קצה המזלג. בכאב גדול אני שולחת אותם למיחזור ויודעת שזה כנראה עומד להיות גורלם של הספרים כולם. "אנחנו לא ארכיון", אומרת אמה מנהלת הספרייה בגני תקווה שביטלה את חדר העיון ומחסלת ללא רחם ספרי קריאה שבלו מזוקן או שלא הראו תנועה במשך מספר שנים. נוגה, ד"ר לביולוגיה ימית מתנדבת אצלנו בספרייה מאז היותה נערה, והיא כיום אחראית (לא פורמלית) על חדר העיון שלנו, עומדת על רגליים אחוריות. די לה ששני ספרים הוזזו בחדר העיון כדי להצדיק את עצם קיומו. ואמנם, קוראים מעידים שלא מעט פעמים הם מוצאים אצלנו ספרים שלא הצליחו למצוא בשום מקום אחר. אני יוצאת לחיים חדשים, ומשאירה מאחורי ספרי נייר וקרטון ספוגים ריחות, תחושות וזכרונות של שנים. המחר שכבר עומד על ספנו, יחולל שינויים גם בספריות ויתכן שהן תעלמנה מן העולם ואת מקומן יתפסו כפי שעושים כבר כעת אפליקציות וספרים דיגיטליים, ובמשך הזמן אולי יושתל שבב במוח האנושי ובו בין השאר יהיה גם מאגר של אלפי ספרים. מי יודע?
126