Page 92 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 92
47 פונטים
"הלשן הייתה ילדתו האהובה של קארל שטרן, בנקאי אמיד מברלין, מידידיו של הברון רוטשילד..." כך נפתח ספרה של עדנה בוכמן, 'פנסיון שטרן'. האיור על העטיפה נאיבי. גבר בחליפה שעון על עמוד חשמל, לראשו מגבעת ובידו סיגריה מעשנת. נראה כספר ילדים. אני פותחת. הפונט גדול במיוחד. כמעט 3 מ"מ. ספר ילדים. ״ואסורים, אהבה תמימה ותאוות בצע, תענוגות וגם מעט תככים לא מזיקים..." ספר מבוגרים לכל הדעות. מה שהטעה אותי בעיקר היה הפונט. יש פונט שמיועד לבני נוער. גדול, מרווח, נותן אוויר לנשימה. עלינו המבוגרים לא חסים. דווקא כשמתחילים להתקשות בקריאה כי האור נחלש או שהידיים התקצרו, דווקא אז הכתב קטן. יש לי כמה קוראים בגיל הזהב שמבקשים בנוסף לכך שהספר יהיה מעניין, שיהיה גם קל משקל, ושהכתב יהיה גדול. לא פשוט לאתר ספר העומד בכל הדרישות אלה. כשהייתי ילדה, התמודדנו עם פונטים בגודל ראש סיכה וכמונו גם המבוגרים, כי זה מה שהיה. עד היום אפשר למצוא פונט זעיר בספרים שלא זכו להיתרגם מחדש, למשל 'זעקת האמהות' של תומפסון. מדדתי, קצת יותר ממילימטר. לאלו המתקשים לקרוא יש חבל הצלה באגף ההשאלות אלו קלטות שמע, שבמקור נועדו לעיוורים, אבל היום בנוסף לכבדי ראייה וקשישים, הן משמשות גם אנשים מבלים שעות רבות על הכבישים. אמרה לי מאזינה נלהבת, שחייה השתנו מרגע שהחלה להאזין לקלטות. עבודתה כרוכה בנסיעות ממושכות, ולפתע, הכבישים והנסיעה אינם כפי שהיו. אין פקקים, אין עצבים התנועה זורמת נפלא, ולפעמים היא נשארת בחנייה עוד כמה דקות כדי לשמוע את סוף הסיפור... (הבלוג נכתב לפני שנולדה האפליקציה הדיגיטלית).
92
