Page 12 - ספר 1973 יומן משא FLIP

לדוגמה, הקסדה, שהיא אביזר בטיחותי ללוחם, מוצגת בתערוכה ממספר זיקות: כלי ביטוי למחאה (אליעזר רוזן), ריקנות ונעדרות (זאב פלק) וקערת מזון שאוגרת את גופות החללים (דוד יסעור). חור שחור, שהוא צורה מעגלית שתוחמת צבע כהה, מופיע במספר ציורים כתהום, ריק ופחד – איברים צמחיים פנימיים (רוני ראובן) או שמש אפלה שאינה מאירה (דובי קדמון). ביטוי פיסולי של החור השחור מופיע במצגים המוגזמים של הפה הפעור בפסלי “עופות הפרא” של דן רפפורט ובפיות השייטים
של זאב קרישר. שניהם מאנישים את חווית הזעקה, באשר היא, לנוכחות פיזית של חור שחור.
איבר הראיה – העיניים, קיבל בתערוכה משמעות יתרה. היו הן העיניים שסותתו בראשי האבן של דוד יסעור או המבט הנוקב של הלוחם המתמקד בחשיבה וברגש בעת ובעונה אחת, בציורו הענק, המפוקסל של אלי קסן. ההתבוננות הינה פיזית, שכלית ונפשית.
דימויים של ידיים הוצגו במספר ציורים ופסלים. מילולית הידיים יכולות להיתפס כ”יד הזיכרון”, אלא שבעבודות המוצגות הן מייצגות מראות מבעיתים קונקרטיים מעת הלחימה. משה שוחט סיתת באבן יד של חלל מצרי שבוקעת מחולות מדבר סיני,
ומשה דיין פיסל בברזל יד של לוחם סורי שמגיחה מצריח טנק. היד, העשויה ברזל בניין מכופף ומרותך, של יהודה לוונטל הישירה מבט אל הטורסו חסר הגפיים שפיסל. הפעילות הפיסולית האינטנסיבית של לוונטל, שמתמקדת בהתכה של מוטות ברזל וריתוכם מחדש לכדי חלקי גופות, ביטאה התרכזות בפציעה ובתיקון של הדימוי האנושי.
דימויי חיות, עופות כנף מפלצתיים, וזוחלים הרחיבו את מנעד תחושות הבעתה, הזעזוע והטלטלה של הצופה. דן רפפורט הציג פסלי ברונזה חלולים, קליפות של דמויות כנף מפלצתיות, שתנועת המעוף שלהן מתנקזת לדימוי של הפה הפעור – האנשה של סערת הנפש, האכזריות והריקנות שבלב הלוחם. פסלי אבן של נחשים דרקוניים שומרים על ה”מקדש לברוש” של זאב קרישר. בעוד שבמקור המיתולוגי ליצורים אלה כוחות מאגיים של שמירה והגנה על האדם, כאן הם מטמורפוזה פיסולית של הנפש-רוח של גופות בנינו ובנותינו, ששומרות עלינו מעל. נחשי אבן אלה של קרישר מוטלים בכבדות פיזית על מרחב השכול הקדוש שמוקף בעצי ברוש חטובים בעץ. עצי ברוש הופיעו גם בציוריו של עודד ישראלי ז”ל. האנלוגיה שבין המטוס
12 שטס בשמים לבין העוף הדורס, ִאפשר ליצחק ניר להמחיש את העול המוסרי הפנימי אותו חש הטייס בעת קרב אווירי.