Page 16 - ספר 1973 יומן משא FLIP
P. 16
עברו 50 שנה מהמלחמה ההיא...
התייצבתי למילואים בשבת ההיא בשדה התעופה בלוד. בזמן שחיכינו למטוס שייקח אותנו לסיני, ראיתי עשרות אמבולנסים, שבהם פינו מהמטוסים מאות פצועים והרוגים. כך פגשתי את המלחמה... היינו יחידה מגובשת, קטנה. הכרתי את כולם. במהלך הקרבות איבדנו לוחמים רבים, ורבים אחרים נפצעו. המשכנו להיפגש מדי שנה. מפגשי הלוחמים האירו באור מלא יותר את מאורעות המלחמה ואת פעילות הגדוד במהלכה. ההתבוננות בפרספקטיבה רחבה יותר על מה שקרה, הגבירה בי את הצורך לפרוק ולתת ביטוי למה שהפנמתי במשך שנים. כיוון שהעברית לא הייתה שגורה בפי בצורה מספקת, בחרתי להתבטא במדיום של פיסול, שהתנסיתי בו עוד בימי ביה”ס התיכון. סייע גם הידע שרכשתי ב”בצלאל”. התשוקה העזה ל ַפסל השתלבה בהחלטת חברי הלוחמים להנציח את זכר הנופלים באמצעות הקמת אנדרטה ב”יד לשריון” בלטרון.
לאחר הלימודים ב”בצלאל” התחלתי ליצור בסטודיו עבודות יפות וצבעוניות, כפי שלמדתי, אך בהתייחס לביטוי רגשותי בהקשר למלחמה, הרגשתי ש”זה לא זה”. תוך כדי התבוננות במראה לאחר מספר שנות יצירה, וניסיון להתמודד עם השאלה: איפה אני בעבודות אלו? נטלתי פטיש ואיזמל, וניסיתי לסתת דיוקן עצמי, שיאפשר לי התבוננות מזוויות שונות. המלאכה לא היתה פשוטה. לא אחת נחת הפטיש על האצבעות, אבל, תוך כאבים עזים ודימום קל, המשכתי בסיתות, בעיקר כדי להגיע להחלטה – איך אני מממש את יכולותי בהנגשת חווית המלחמה לצופים. הצורך להציג ברבים את מה שצברתי, בא לידי ביטוי בתערוכה הראשונה שלי, לה קראתי “בדרכי שלי”.
המשכתי להשתמש בחומרים קשים – ברזל, זכוכית, בזלת וגרניט. הקצוות החדים פצעו את ידי, ומלבד הצבעים הטבעיים של החומרים וצבע אדום, לא נעשה שימוש בצבעים אחרים. הרגשות, המראות, קולות המלחמה וריחותיה קיבלו ביטויים בעבודות. כ-40 שנים לאחר המלחמה, הצגתי כ-40 עבודות שיצרתי בהשראתה. לתערוכה זו קראתי “תמו ימי התום”.
16
