Page 92 - קטלוג משא 1973
P. 92
קרישר זאב
במלחמת יום הכיפורים שירת כסמל מחלקה, גדוד 128, חטיבה 11, ולחם בגיזרה הצפונית בסיני.
קרישר נולד ב-1946. אמן אבן, חי ויוצר בקיבוץ חצור. החל את יצירתו האמנותית כאוטודידקט בגיל צעיר, והתמקצע בלימודי פיסול באיטליה בשנות ה-80. מחזיק בסטודיו עצמאי בקיבוץ חצור, סביבו בנה מרכז לפיסול באבן, והוא מלווה ַַּפ ּסלים בתחילת דרכם בנושא הפיסול באבן. משנתו הפיסולית טבועה במסכת חייו כפליט (נולד ברכבת הפליטים האחרונה שיצאה מרוסיה לפולין לאחר מלח"ע השנייה), מהגר (מעבר מארץ לארץ – ילדות בפולין והשתלבות בחברה הישראלית),
קיבוצניק, ולוחם במלחמות ישראל. מעגל חייו ניתב את יצירותיו לעיסוק בנושאי זיכרון, מוות וחיים מתחדשים. קרישר הציג מספר רב של תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל, הציב פסלי אבן מונומנטליים ברחבי הארץ, בארצות אירופה, בארה"ב ובסין.
סירות מעבר (5), סיתות באבן, 2023-1999
מלחמת יום הכיפורים היוותה חוויה טראומטית עבור קרישר, ולאחריה העיסוק בשכול בכלל ובנשמות בפרט, התעצם ביצירתו. בתערוכה "1973 – יומן משא" מציג קרישר חלקים מסדרות 'סירות המעבר', 'סיפורי הברוש', 'מקוננות', בהן הוא עוסק באינטנסיביות בחמישים השנים האחרונות. דימויי הסירה והברוש הם עדים חזותיים לאידאות ולפילוסופיות חברתיות ותרבותיות מימי עבר, אודות מעבר הנשמה ממקום ל(אין) מקום, ולזמניות של האדם לעומת הנצחיות של הטבע.
קרישר משתמש בדימויים אלה כאמצעי פיזי לשיחה רוחנית עם נשמות המתים/החללים. הבחירה בסיתות באבן היא מודעת ומכוונת. פעילות הסיתות והחציבה באבן כשלעצמה היא סיזיפית ונצחית, בדומה לכאב שאינו מתאדה לעולם. מחד, עבודת האבן מתכתבת עם הקלאסיקה של הפיסול ומעצימה את ההנצחה של האובייקט הפיסולי. מאידך, הדימויים המפוסלים – הסירה והברוש – הינם בתנועה ובצמיחה. במפגש בין החומר לבין הדימוי, אלה מתנגשים זה בזה, אולם ברמת גלגולו האינסופי של הסיפור, האלמוות של החוויה, זהים הם, נצחיים.
90
זאב קרישר
