Page 17 - קטלוג משא - 1973
P. 17
באמנות של חלק מהמשתתפים התרחש בשדה המלחמה כנגד השיכחה, התערוכה העידה על הצלחת האמנות לייצג היבטים של תיעוד, זיכרון והנצחה הקשורים במלחמה, לצד כוחה לתקן ולהביא להחלמת העוסקים בה. התערוכה בכללותה, אופן הצבתה, ההדים שנוצרו בין העבודות, השילוב בין הזיכרון, הטראומה והאמנות, וההתאמה לחלל בבית יד לבנים יצרו חוויה פואטית ואסתטית בפני עצמה. בחירתם המודעת של הלוחמים דאז לאזן את תחושות ההרס, ההרג, הנקמה, הכאב, הפחד והגעגוע באמצעות שפת האמנות, העצימה את רעיון ההכרח בשורש טראומטי בעיבוד של כל יצירה פלסטית, באשר היא. מגוון נקודות המבט, העמדות הרגשיות והעושר היצירתי
שהופיעו בתערוכה, העידו בהכרח על כוחה של האמנות לצקת משמעות רבגונית בטראומה.
העבודות בתערוכה “1973 – יומן משא” היו השתקפות חיה ונושמת של אירוע חיים שעבר כל אמן ואמן. הביוגרפיה הפרטית של כל אחד ואחד הותכה לתמונה כוללת של טראומת מלחמת יום הכיפורים. התערוכה חידדה את מקומו של אירוע חיים משמעותי (טראומה) כשורש היצירה הפלסטית. היא הוקירה את העשייה האמנותית כדרך הגיונית וישירה להתמודד עם המצב המטלטל
בו נמצא הלוחם באשר הוא, ובצורה פרדוכסלית, הציעה שהאמנות היא היחידה ש’מנצחת’ את המלחמה.
15
התערוכה הצביעה על כך שבאמצעות האמנות אפשר בו בזמן לזכור וגם לעצב את הזיכרון בצורה של קתרזיס בונה. החוויה האמנותית מאפשרת להשריש בתודעת הצופה, היחיד והכלל, את המודעות למלחמה על גווניה המרובים, הדיכוטומיים, המזוויעים, המרטיטים, הלא-אנושיים, ובו בזמן לאפשר את עיבוד משמעויותיה.
האירועים מאז השבעה באוקטובר 2023 חידדו את העובדה כי בהצבת התערוכה, מובאות לחזית גם שאלות כלליות יותר של החברה הישראלית כחברה במלחמה ועל תפקיד האמנות בעיבוד של הטראומה המתמשכת שבה מצויה החברה.
אורלי עזרן אוצרת
