Page 15 - ספר 1973 FLIP
P. 15
התערוכה הראתה כי יש מקום לשילוב לא שגרתי בין שני ההיבטים של האמנות, הפואטי והתרפויטי. בפן האישי, בה בעת שהעיסוק באמנות של חלק מהמשתתפים התרחש בשדה המלחמה כנגד השיכחה, התערוכה העידה על הצלחת האמנות לייצג היבטים של תיעוד, זיכרון והנצחה הקשורים במלחמה, לצד כוחה לתקן ולהביא להחלמת העוסקים בה. התערוכה בכללותה, אופן הצבתה, ההדים שנוצרו בין העבודות, השילוב בין הזיכרון, הטראומה והאמנות, וההתאמה לחלל בבית יד לבנים יצרו חוויה
פואטית ואסתטית בפני עצמה.
בחירתם המודעת של הלוחמים דאז לאזן את תחושות ההרס, ההרג, הנקמה, הכאב, הפחד והגעגוע באמצעות שפת האמנות, העצימה את רעיון ההכרח באירוע חיים משמעותי (טראומה) כשורש של כל יצירה פלסטית, באשר היא. מגוון נקודות המבט, העמדות הרגשיות והעושר היצירתי שהופיעו בתערוכה, העידו בהכרח על כוחה של האמנות לצקת משמעות רב גונית בטראומה. בעוד שהעבודות היו השתקפות חיה ונושמת של אירוע חיים שעבר כל אמן ואמן, מקבץ העבודות בתערוכה כולה
הציג תמונה כוללת של טראומת מלחמת יום הכיפורים.
15
התערוכה הוקירה את העשייה האמנותית כדרך הגיונית וישירה להתמודד עם המצב המוסרי המטלטל בו נמצא הלוחם באשר הוא, ובצורה פרדוכסלית, הציעה שהאמנות היא היחידה ש’מנצחת’ את המלחמה. התערוכה הצביעה על כך שבאמצעות האמנות אפשר בו בזמן לזכור וגם לעצב את הזיכרון בצורה של קתרזיס בונה. החוויה האמנותית מאפשרת להשריש בתודעת הצופה, היחיד והכלל, את המודעות למלחמה על גווניה המרובים – דיכוטומיים, מזוויעים, מרטיטים, לא אנושיים, ובו בזמן לאפשר את עיבוד משמעויותיה.
האירועים מאז 7 באוקטובר 2023 חידדו את העובדה כי בהצבת התערוכה, מובאות לחזית גם שאלות כלליות יותר של החברה הישראלית כחברה במלחמה ועל תפקיד האמנות בעיבוד של הטראומה המתמשכת שבה.
אורלי עזרן, אוצרת
