Page 18 - ספר 1973 FLIP

ִרשֵמיביקור
חמישים שנה חלפו מאז המלחמה הקשה, שנפתחה בהפתעה רבתי, ועדיין המראות הקשים, הקולות, הריחות וזעקות הפצועים אינם מרפים. יש מי שלילותיהם טרופי שינה, יש מי שנדרו לזכור ולהזכיר, יש מי שכתבו, ויש מי שבחרו להביע את מה שחוו באמצעות האמנות הפלסטית. המלחמה הקשה חרצה בגוף וחרתה בנפש צלקות רבות, חלקן עדיין נראות והן עדות לאותם ימי סער וקרב. לא מעט מן הלוחמים שנטלו חלק במלחמת יום הכיפורים – לוחמים ומפקדים, בכל חילות צה”ל – נתנו ביטוי לאותן חוויות שספגו. אלה חוויות שראו בעיניהם בלהט הקרב, ביבשה, באוויר ובים – את האש ַה ְּמ ַא ֶּכ ֶלת ְּב ַ ׂשר אדם ומכונה, שלהם ושל חבריהם; חוויות ששמעו
באוזניהם והריחו באפם, וגם חוויות קשות בשבי האויב. חוויות שאי אפשר למחוק מן הזיכרון כל החיים.
במלאות חמישים שנה למלחמה ביקרתי בתערוכה “1973 – יומן משא”, בבית יד לבנים בנתניה, שיזם “המרכז למלחמת יום הכיפורים”. הלכתי בין היצירות המרגשות, על בהונות. הזיכרונות צפו ועלו שוב – מראות מהקרבות, זעקות הפצועים, רעש מנועי הטנקים ורעם
המטוסים בשמים, סיפורי חוסר האונים שבשבי וההתמודדות על השפיות והתקווה. הכעס על ההפתעה שבפתיחת המלחמה, וגם הבעת תקווה בקיום השיחות עם המצרים לאחר המלחמה.
התערוכה היוותה ביטוי אמנותי מרשים לחוויות האדם בקרב, לחייל בסדיר ובמילואים, שנזעק ללא התרעה לעמוד בפרץ של הפלישה הצבאית והסוערת בצפון ובדרום, שנדרש לעבור בבהילות מחשבון הנפש של יום הכיפורים לעמידה מול אויב, שפלש לארץ. המעבר החד לקרב הותיר אחריו חוטים רבים קרועים ופרומים – לוחמים שלא הספיקו להיפרד כראוי מבני משפחתם, לוחמים צעירים שלא השלימו את הכשרתם, צוותים רבים שנשלחו ללחימה, ולא תמיד במסגרת יחידתם המקורית, לוחמים שלא הכירו את זירת הלחימה והפתעות נוספות אחרות. גם ההצלחות הראשונות של האויב, בשלבים הראשונים של המלחמה, והחללים הרבים, העיקו מאוד. כל
לוחם נדרש לגייס את כוחותיו הגנוזים, שמתגלים בנסיבות כאלה, כדי לגבור על האויב ולסיים את המלחמה בניצחון צבאי מובהק.
18