Page 20 - The Serfaty Passover Haggadah
P. 20
ִמ ְצ ַריְ ָמה, ָאנוּס ַעל ִפּי ַה ִדּבּוּר. וַיָּגָר ָשׁם, ְמלַ ֵמּד ֶשׁלֹא יָ ַרד יַ ֲעקֹב ָאִבינוּלְִהְשַׁתֵּקַעְבִּמְצַריִםֶאלָּאלָגוּרָשׁם,ֶשׁנֱֶּאַמר:וַיֹאְמרוֶּאל ַפְּרעֹה,לָגוּרָבָּאֶרץָבּאנוּ,ִכּיֵאיןִמְרֶעהלַצֹּאןֲאֶשׁרלֲַעָבֶדיךָ, ִכּי ָכ ֵבד ָה ָר ָעב ְבּ ֶא ֶרץ ְכּנָ ַען.וְ ַע ָתּהיֵ ְשׁבוּנָא ֲע ָב ֶדיךָ ְבּ ֶא ֶרץגֹּ ֶשן.
And
he went down to Egypt. Forced by Divine decree. “And he sojourned there”. This teaches that our father Jacob did not go down to Egypt to settle, but only to live
there temporarily. Thus it is said, “They said to Pharaoh, We have come to sojourn in the land, for there is no pasture for your servants’ flocks because the hunger is severe in the land of Canaan; and now, please, let your servants dwell in the land of Goshen.”
ִבּ ְמ ֵתי ְמ ָעט ְכּ ָמה ֶשׁנֶּ ֱא ַמר: ְבּ ִשׁ ְב ִעיםנֶ ֶפשׁיָ ְרדוּ ֲאבוֹ ֶתיךָ ִמ ְצ ַָריְ ָמה,וְ ַע ָתּה ָשׂ ְמךָיי ֱאלֹ ֶהיךָ ְכּכוֹ ְכ ֵבי ַה ָשּׁ ַמיִם לָרֹב. וַיְ ִהי ָשׁם לְגוֹי. ְמלַ ֵמּד ֶשׁ ָהיוּ יִ ְשׂ ָר ֵאל ְמ ֻציָּנִים
ָשׁם. גָּדוֹל, ָעצוּם, ְכּמוֹ ֶשׁנֶּ ֱא ַמר: וּ ְבנֵי יִ ְשׂ ָר ֵאל ָפּרוּ וַיִ ְשׁ ְרצוּ וַיִ ְרבּוּ וַיַ ַע ְצמוּ ִבּ ְמאֹד ְמאֹד, וַ ִתּ ָמּלֵא ָה ָא ֶרץ אֹ ָתם. וָ ָרב, ְכּ ָמה ֶשׁנֶּ ֱא ַמר: ְר ָב ָבה ְכּ ֶצ ַמח ַה ָשּׂ ֶדה נְ ַת ִתּיךָ, וַ ִתּ ְר ִבּי וַ ִתּגְ ְדּלִי וַ ָתּבֹ ִאי ַבּ ֲע ִדי ֲע ָדיִים, ָשׁ ַדיִם נָכֹנוּ וּ ְשׂ ָע ֵרךְ ִצ ֵמּ ַח, וְ ַא ְתּ ֵערֹם וְ ֶע ְריָה. וָ ֶא ֱעבֹר ָעלַיִךְ וָ ֶא ְר ֵאךְ ִמ ְתבּוֹ ֶס ֶסת ְבּ ָד ָמיִךְ,
וָאֹ ַמר לָך ְבּ ָד ַמיִךְ ֲחיִי, וָאֹ ַמר לָך ְבּ ָד ַמיִךְ ֲחיִי.
20
