Page 3 - התלתלים שלי
P. 3
אני ילד מתולתל
מאז שהייתי ילד שנאתי להסתפר,אמא שלי גררה אותי בבכי בכל פעם אל הספרית השכונתית ואני נשבעתי שכשאהיה גדול אאריך את השיער שלי ולא אסתפר לעולם. מאוחר יותר בבגרותי התחלתי להאריך את השיער כפי שהבטחתי לעצמי ולא אשכח לעולם את הרגע בו גיליתי שיש לי תלתלים, זה היה בסביבות גיל שש עשרה כשלמדתי בפנימייה בכפר הירוק. חלק מהחברים התחילו להאריך שיער ואני הלכתי בעקבותיהם.
עברו כמה חודשים ורעמה מכובדת של תלתלים התחילה לרקום עור וגידים על ראשי ומתוך אינסטינקט פנימי קדום ניסיתי להשתלט על הדבר שמיום ליום השתולל ותפס יותר מקום ונפח על ראשי, הרטבתי את השיער כל חמש דקות בערך והתפללתי לאלוהי התלתלים שישאיר לי אותם רטובים לעד כי רק כך אוכל להשלים עם האסון המר ולחיות איתו בשלום. עם הזמן ובנוסף לכל הדברים שעסקתי בהם נוספה לראשי תעסוקה נוספת ונוכחת מאוד שסירבה להישמע להוראותיי ולהיות שלווה ורגועה, כל הזמן אבל באמת כל הזמן ניסיתי להשטיח את הדבר הזה והתפללתי ימים ולילות שהשיער יהפוך לחלק כמו של החברים הגולשים שלי שהיו חוזרים מהים ומנפנפים בבלורית המחומצנת שלהם, מרחתי כל קרם שרק מצאתי בכמויות אדירות ושום דבר לא עזר, בכיתי לאימי היקרה ושיגעתי אותה שתעזור לי להחליק את הדבר הזה וחשבתי לעצמי שחייב להיות פיתרון לבעיה כל כך פשוטה, בסך הכל לקחת תלתל, ליישר אותו ושיהפוך לחלק קיבינימט מה כבר ביקשתי, אימי שהיא האמא הכי טובה בעולם עשתה בירור מהיר אצל הספרית שלה שבמקרה או שלא הייתה נשואה לאח של
אבא שלי וזו המליצה לה על החלקת שיער. באחד מימי החופש שלי הלכנו לדודה רינה שהכניסה אותי לחדר קטן
3
´
