Page 73 - סיפור סוללה א

משה לנגר
ביום חמישי 5 באוקטובר מונה יוסי גורל -מפקד סוללה א’ בגדוד 55 לקש”א, חזי נגר הפך למפקד הסוללה ואני קיבלתי אחריות על ניהול האש ( קע”ת). בצהרי יום כיפור ישבנו בכוננות על הכלים, וכשנפתחה עלינו הפגזה דילגנו מזרחה מעמדת כישוף המבוצרת, בערך 600 מ’. שלושה או ארבעה ימים ירינו מאותו אזור. ביום רביעי. כשהמצרים כבשו את העמדה המבוצרת, נסוגנו לעמדת כישוף ההסטורית - זאת שהחיילים הוותיקים עוד זכרו. ירינו מאותה עמדה שלושה ימים. נכנסנו לשגרת מלחמה, היינו על ציר מרכזי - עכביש, תחמושת המשיכה להגיע ולמעט עצירות בגלל בעיות חימוש, ירינו כל הזמן. לא נפגעו חיילים מהסוללה, לבד משלושה
שבלילה הראשון נכנסו להלם קרב כשפגזים פגעו בתוך הסוללה.
ביום שישי בערב קיבלנו פקודה לדלג 20 ק”מ צפונה כדי לירות לאזור מוצב בודפשט. הגענו באמצע הלילה, הצלחתי לנווט לשם לאור הירח מלא, וכשפרשנו, קיבלנו פקודה לחזור לעמדת כישוף. התחלנו לנסוע באורות מלאים כדי להגיע מהר, ואיזה קצין בכיר שראה זאת צרח עלינו לכבות את האור. הגענו עם זריחה לעמדה ומצאנו שסוללת מילואים מגדוד 329 התמקמה שם. אף אחד לא הרהר בדבר האפשרות שהמקום נצפה וטווח על ידי המצרים. פרשנו 800 מ’ צפונה מהעבר הצפוני של ציר עכביש. ונדמה לי שאפילו התחלנו לירות. הסוללה שלנו היתה פרושה בשטח פתוח לעומת הסוללה של 329 שפרשה בעמדה ההסטורית שממערב לה דיונה גדולה. לא שאלנו את הפיקוד שאלות ביקורתיות, פשוט ביצענו.
בערך בשמונה בבוקר הופיעו ההנטרים העירקים (כך נאמר אחר כך), הם ניווטו על ציר עכביש ממערב למזרח, וכשהגיעו אל הדיונה הגדולה פנו ימינה ותקפו את המילואימניקים. אחרי מעשה חשבתי שבעצם הם ראו אותנו לפני שהם ראו את החברה של 329, אבל המשימה שלהם נוצרה בעקבות ירי רצוף של 3 ימים מהעמדה
ההסטורית, והם דבקו בה.
הם ירו והשליכו פצצות, התרוממו וחזרו שוב. בסיבוב השני שלהם ירינו עליהם מהנק”ל שלנו, ירי חסר משמעות. על ציר עכביש נעו הרבה רכבים. בעיקר מנהלות, למשל מיכליות דלק. המטוסים לא התכוונו לרכבים האלה, כמה חיילים רצו והתחבאו מתחת למיכלית דלק, ראיתי זאת מהמפיק, רצתי והוצאתי אותם.
כל זה לקח כמה דקות, אינני יכול לומר כמה. ראינו שהסוללה של 329 נפגעה ומיד התחילו קריאות בסוללה שלנו לצאת לעזור. אני זוכר איך חלפה מחשבה במוחי שתפקידי (ניהול האש) מונע ממני לעזוב את הסוללה ונמנעת ממני הזוועה. היו מספיק מתנדבים שיצאו לעזור, אחד הקצינים שיצא הוא ערן ברק, אני חושב שגם חזי נגר היה שם, אבל אינני בטוח. במהירות הגיע חיליץ אווירי, וכוחות נוספים. המילואימניקים פונו מהר, אולי מיד. כיוון שהיו חסרים לנו תותחים, השלמנו מהריסות הסוללה הפגועה. כשירדתי לשם כבר לא היו שם
חיילים, בוודאי שלא נפגעים.
התחושה שהמטוסים חיפשו אותנו ומצאו אותם הייתה מעורבת, ובעיקר היה קשה עם הידיעה שהדבר קרה בגלל ניהול כושל של הפיקוד. הכל קרה כל כך מהר, לא הספקנו לומר להם שלום כשהגענו, ידענו שאנחנו מכירים שם רבים.
לכאורה הצלחתי להדחיק את הבהלה והחרדה, והמשכנו.
משה סטרול
...תקשיב. אני מחפש אחד הפצועים שהלכנו לחלץ. הגוף כולו היה שרוף. הוא היה ערום ואני עם עוד חייל רצינו לכסות אותו בשמיכה ביקש שלא ניגע בו. ביקש ממני סיגריה נתתי לו ולקחנו אותו להתאגד. בחור גבוה שיער שטני מתולתל. אני הייתי בתור לטלפון במוצב בטסה. היה תור ארוך מאד. בין שקי חול לתוך המוצב. חשבנו שאלה מטוסים שלנו. היה למטוס משולש אדום. ואז ירה לעברנו טילים. אחד הטילים התפוצץ והרג. ואחר נכנס לתוך שקי החול במרחק קצר בו עמדתי ולא התפוצץ. ואז הפילו אותו במקלעים והוא בוער נפל על שיירה
שעמדו לצידי הכביש. גיהנום שלם.
73