Page 14 - קטלוג משא יום הכיפורים 1973
P. 14
סיכום
שני אתגרים מרכזיים ליוו את הכנת התערוכה “1973 – יומן משא”: האחד, סתירה והנגדה השוכנים, לכאורה, בצמד המילים לוחם-אמן וזאת בשל השוני הרב שבין כל אחד מהמושגים כשלעצמו, ובשל הקונוטציות הפשטניות, הפלקטיות והתעמולתיות שיכולות לדבוק בהם. השני, הסתירה לכאורה בין הפן הפואטי של יצירה אמנותית, המחייב סוג מסוים של שיקולים ופרשנות, לבין תפקידה התרפויטי של אמנות. מאחר וחלק מהאמנים המציגים החלו את עיסוקם באמנות כאמצעי לטיפול בהלם קרב/ טיפול נפשי, נוצר ספק לגבי הגדרת יצירתם כ”אמנות”. אף-על-פי-כן, התערוכה הצליחה לדובב גישה משתפת שרואה בלוחם
הבודד בשדה הקרב אמן יוצר ובמקביל ראתה באירוע חיים טראומטי שורש הכרחי של עיסוק באמנות.
בניגוד למצופה, ההתבוננות בתערוכה הביאה לידי ביטוי רקמה של הקשרים אינהרנטיים בין אפיון ה’אדם-לוחם’ לבין צביון ה’אדם-אמן’, והדגישה את המשותף בין שני הצדדים של המונח ‘לוחם-אמן’. התצוגה האירה מסרים כנים וישירים
של דילמות הומניות וקיומיות, שהינן שיקוף של האדם כלוחם תחת סכנת מוות. היא שיקפה בעוצמה עיסוק במרקמים אמנותיים שנוצרים בצילה של מלחמה, בעיתה או בעקבותיה, באופן דומה לרכיבים אסתטיים, הומניים, חברתיים, תיעודיים ופואטיים שמאפיינים כל אמנות גבוהה. יתכן שהשילוב בין השניים בתערוכה הראה לעתים סימני תפר ועורר שאלות, אך
הכוח הטמון בניסיון השילוב כפי שהוא השתקף בתערוכה, הצדיק והעשיר את השימוש במושג ‘לוחם-אמן’.
אלגורית, ניתן היה לאפיין את הקשר במעין התבוננות בשני “עמודי אש” שמשתרגים זה בזה, מלחמה ואמנות, המאוגדים בהיבט סיפורי, רעיוני ומוחשי. האש הפנימית של היוצר, מבטאת עוצמות שטקסטים אינם יכולים להמשיג, ומכילה גם אש פיזית שחוו האמנים המציגים בשדה הקרב. הסינתזה בין “אש האמנות” לבין “אש שדה הקרב” יצרה בתערוכה מערבולת
חושית של להבות אש ועשן, פחד, אובדן, כאב וחוסר, ובכך היה כוחה.
14
