Page 138 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 138
היה שווה- התשלום של 700 ₪. עברו על כולנו שלשה חודשים מאושרים. שמנו לב, שהיחס שלנו לכסף השתנה. “זה בסך הכל כסף”, אמרנו מידי פעם, איש לרעהו. לכן, מצד אחד- המשכנו לנהוג בצניעות. אבל, מצד שני, נוכחנו שבסופר, התחלנו לקנות גבינות קצת יותר יקרות. זה היינו עושים, כך חשבנו, גם בלי הבנקים. כמה כבר עולה גבינה איטלקית מעושנת, עם נקניק צרפתי?! גרושים! גרושים! שמנו גם לב, שכשנסענו ליד כיכר המדינה, והיה מקום חנייה, חנינו, והסתכלנו קצת בויטרינות. סתם להסתכל. מה, אסור?! גם, תוך עיון בעיתונים, בדקנו מחירים של מכוניות פרארי ושל יאכטות. וכשגילינו ששרי אריסון רכשה יאכטה ב-100 מיליון דולר, שאלנו, סתם, האם זה כולל גם ריהוט, או רק ככה? כששמענו שלפלוני יש מטוס פרטי, שאלנו, בשקט- כמה מנועים? וכשידידה רכשה פנטהאוס באקירוב, שאלנו אם זה הקומה העליונה בלבד, או שתי הקומות העליונות. סתם מסקרנות. אפילו לא שאלנו מה המחיר. ובינינו- אמרנו אחד לשני- לא צריך תיכף להתחיל בשיגעון של ביזבוזים, ללא צורך. קודם נסגור לילדים את כל המשכנתאות, ונבטיח חינוך טוב לנכדים- נקים קרן רק לנושא זה. זה- בימים. והלילות? התעוררנו כל בוקר תשושים- אבל זה היה שווה. עברו עלינו לילות ניפלאים של נדודי שינה- כמו על כל אחד, שקנה לוטו וראה בחלום שהוא יזכה בפרס הגדול. ממש בא אליו בחלום אליהו הנביא, ואמר לו איזה מיספרים יזכו בלוטו. אצלנו זה לא חלום, ולא אליהו- יש לנו קבלות על 700 ₪ ששילמנו לנוטריון! חלפו, כאמור, שלשה חודשים של ימים ולילות מתישים ומאושרים, וציפינו למכתב דיווח ראשוני. לא הגיע. ידענו שלא מדובר תיכף בשיק של תשלום ראשון, אבל בכל זאת- מענין מה קרה עם התקדמות הענין. אולי הוא זקוק לעוד פרטים?! בחודש הרביעי, דיברתי עם אליעזר, והוא אמר לי- ואחר כך כתב- היתה טעות בזיהוי-. כתוב לי, ביקשתי! הוא כתב- “לצערי, מדובר על שני יוסף בן שמעון, והיורש מניקולאיכן אינו קשור לסבא שלכם מברלין. אני מחזיר לכם את יפויי הכוח שקיבלתי, ומאשר שלא אעשה בהם כל שימוש”. כנראה, שלמרות החשדות- זה היה נכון. אליעזר גר עד היום באותה דירה, נוסע באותה מכונית, ויוצא לחו”ל פעמיים בשנה, ורק בדילים מוזלים. הוא ממשיך לחיות עם אשתו הראשונה- אפילו אותה הוא לא החליף למודל חדש יותר. גם לו נישארו
138
