Page 77 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 77
7-3-2015
הנאום יובל מסקין
אני מבקש להתחיל בסיפור אישי. היה לי סבא, שנולד וגדל במשהאד, פרס. שמו של סבא היה חזקאל יהודה אגאבאבא- שבעברית, אגאבאבא, זה אבישר- ראש העדה. אביו היה אמנם ראש העדה. ואז- היה קצת פוגרום במשהאד. באו אנשים, ורצחו קצת יהודים, שזה הספורט הלאומי בהרבה מקומות. אז, במשהאד, רצחו, הפרסים, את כל המשפחה של הסבא שלי, חזקאל יהודה. הוא, הסבא, שהיה אז ילד בן 12, הסתתר מהרוצחים, ונמלט לבגדד, שם גדל. כשהיה בגיל 23, פנו אליו מהממשלה הפרסית, ואמרו- תפסנו והענשנו את הרוצחים. נא תחזור. הוא ענה לשליחים- אני לא בטוח שבפעם הבאה, אצליח להתחמק מהרוצחים. אז לא. תודה. כך הגיע, הסבא שלי, לפלשתינה, וסיים את חייו פה, ברחוב דוד ילין בירושלים. למה אני מספר על הסבא שלי, חזקאל יהודה? כי הוא לא הראשון שראה שיש סכנות, שאורבות לעם היהודי מהפרסים. זה קרה גם בשושן הבירה, לפני כמה אלפי שנים, בימים ההם ובזמן הזה!! היום, אני רוצה לספר על סיטואציה פוליטית מאוד מענינת. לא פורים, ולא פרס. בסיפורנו, היתה מציאות, שבה כנופיה של רוצחים ביקשה לתפוס את השילטון. הכנופיה, שבראשה עמד הרוצח הראשי ועושי דברו, שיכנעה את האזרחים, שצודק וראוי לתת לרוצחים את השילטון. חשוב, כך חשבו גם פוליטיקאים מקומיים רבים, למצוא פיתרון של שלום עם הרוצחים. כולם אומרים שהסכם רע עדיף על מלחמה מוצלחת. שטות וטימטום!!! תשאל את צ’מברלין!!! השתכנעו, האזרחים, ואמרו- בהחלט!! סביר, הגיוני,צודק. בוא, אדון רוצח, תמשול עלינו. אנחנו בטוחים, שבבוא העת, אתה ודאי תנהג בהיגיון ובמתינות. הרי, כידוע, כך כל הרוצחים, מאז ומעולם!!! אני רוצה לקרוא לך כמה שורות מההספד של צ’רצ’יל ב-1940, על מנוח מסוים, שמו נוויל צ’מברלין- וכך צ’רצי’ל- נפל בחלקו של נוויל צ’מברליין, באחד המשברים
77
