Page 15 - קטלוג משא 1973

תופעה מעניינת נוספת שחזרה בתערוכה הייתה זיהוי פעולת האמנות עצמה כבעלת מסר איקונוגרפי. האמנים אימצו במודע “תאונות” בחומר ובצבע והציגו אותן כמטאפורה או כשיקוף ריאליסטי של הלך-הרוח שמלווה אותם לאורך השנים. דיוקנו של אליעזר רוזן חטוב בגזע עץ שנמצא סדוק עוד בטרם הפיכתו ליצירת אמנות. משה שוחט יצק בברונזה פסל של דיוקן עצמי שנפל ונסדק בעת הכנתו. בשתי העבודות הסדק הפיזי מסמל את הסדק הנפשי של שניהם. במהלך הכנת הפסל “חופשי” של פדוי השבי אלי אלקרס, ניתק הראש מהגוף, ונוצר פסל חלול של גלימה חלולה שבראשה ראש נטוי הצידה – ביטוי מצמרר של הריקנות בה חי “השבוי החופשי”. ביטוי קונקרטי של הריקנות ניכר בעיסוק הפיסולי במעטפת של הדימוי – דן רפפורט פיסל קליפה של עופות טורפים או אלי אלקרס שהציג את הלבוש החיצוני – הגלימה העורית שעוטה האדם. בסוג פרשנות כזה – אפשר לראות כיצד האמנות מדלגת ומאחדת בין שני תחומים שבדרך כלל נהוג להפרידם בלימודי אמנות ובמחקרה:
האמנות כתהליך פואטי והאמנות כתהליך של ריפוי. השיח על יחסי הגומלין בין מלחמה לבין אמנות שעלה בתערוכה מתמקד בהיבטים הבאים:
13
• במהלך המלחמה, לוחמים שינו אפיק קרייריסטי וקיבלו על עצמם את האמנות כעיסוק מקצועי מרכזי. • לאחר אילמות מילולית רבת שנים בנוגע לימי המלחמה, בגיל מאוחר לוחמים התמקדו ביצירה אמנותית. • לוחמים השתמשו בשפת האיור והרישום כתחליף לשפה המילולית לתיאור המאורעות בשדה הקרב. • לוחמים-אמנים פיתחו עולם תוכן שהתמקד בהרואיות של שדה הקרב, בתיעוד ובציור היסטורי, בזיכרון ובקרב נגד
השיכחה, בהיבטים של אל-מוות ושכול; בפיסול אנדרטאות ציבוריות ופרטיות; באמנות קונספטואלית מחאתית לצד אמנות אקספרסיבית מופשטת.
• לוחמים-אמנים פיתחו והעצימו עולם של סמלים איקונוגרפיים אוניברסליים, כמו עיניים, פה, ידיים, ואימצו אותם להבעה חברתית ותרבותית מקומית.
• מבחינה חומרית וצורנית, לוחמים-אמנים השתמשו בחומרים אותנטיים משדה הקרב כחומרי גלם לעשייה אמנותית, לצד פיתוח שפה פיסולית של קליפות, חללים פנימיים ומעטפת צורנית.