Page 10 - 1973 - יומן משא - קטלוג 8.8.24
P. 10
על התערוכה
התערוכה "1973 – יומן משא" הציגה את עבודותיהם של “לוחמים-אמנים”, שחוו את אימת מלחמת יום הכיפורים ונושאים בליבם פצע פעור שמסרב להגליד. עדות חזותית למסע, שהחל באוקטובר 1973, וממשיך כ”משא יומי” מאז ועד היום. מטרת התערוכה הייתה להכיר, להוקיר ולהשמיע את קולם של אותם לוחמים ששרדו פיזית את המלחמה, והם חדורי שליחות
ומטרה להעביר מדור לדור את מורשת המלחמה שחוו באמצעות השפה החזותית.
בניגוד לתיעוד היסטורי רשמי של מלחמות בידי מפקדים, מדינאים ומקבלי החלטות, תערוכה זו הביאה במכוון את מבטו של הפרט הבודד בלב המלחמה, של הלוחם מהשטח: מעין “היסטוריה מלמטה” שמתחילה באדם שחווה על בשרו את הטראומה, את גבורת חבריו ואת אובדנם, שחווה את הדיכוטומיה שבין החובה למולדת, למשפחה ולאידיאולוגיה הציונית, לבין ערכים הומניים מוסריים שנובעים מפגיעה בחיי אדם – חבר או אויב. תיעוד של מהלכים מנטאליים, אישיים וקבוצתיים, טראומה,
צער, אובדן וחרדה, שקיבלו ביטוי חזותי ושהייתה להם השפעה מתמשכת במהלך חמישים השנים שחלפו.
הבחירה להציג אמנות פלסטית נבעה מההנחה הבסיסית שהיא משמרת את כוחה של החוויה הראשונית, ומספקת לעוסקים בה מקלט מהחיכוך היומיומי עם הזיכרון. מלמדים על-כך האמנים שהציגו בתערוכה, בין אם עסקו באמנות בטרם המלחמה, ובין אם החלו לעסוק ביצירה לאחריה, רובם ככולם העידו על נקודת מפנה שחלה בחייהם בעקבות חווית אש הקרב – מעין לידה מחדש לפעילות אמנותית נמרצת שאפשרה להם להתמודד עם החוויה המטלטלת שעברו. הפעילות האמנותית העניקה להם לגיטימציה להבעה רגשית של תחושות קשות שהודחקו. לא פעם דווקא האקספרסיביות הציורית והפיסולית העצימה
עבורם את החוויה האלימה של המציאות המלחמתית, ובאותה עת זעקה את האילמות של הנפש וריקנותה.
בתערוכה “1973 – יומן משא” הוצגו כ-120 עבודות, פרי יצירה של 40 אמנים-לוחמים, יצירות פלסטיות, קטעי כתיבה, טקסטים ספרותיים, קטעי שמע, חפצים ומזכרות אישיות, עבודות מופשטות וקונספטואליות, ציור ופיסול פיגורטיבי, אסמבלאז’ים, איורים, רישומים וסרטוני וידאו ארט.
בכוונה תחילה השתתפו בתערוכה אמנים מקצועיים וחובבים. כולם חוו את תופת המלחמה על בשרם, בין אם שירתו בסדיר או במערך המילואים, נציגים מכל חילות צה”ל, ביבשה, בים ובאוויר. רובם ככולם בחרו במודע לעסוק באמנות פלסטית במטרה לשמר את סיפורי הגבורה שלהם ושל חבריהם שאינם, להנציח את נוכחותם החסרה של אלו שנפלו, תוך התבוננות ישירה לתוך השבר האישי בעת הקרב ולאחריו. התוצאה שהוצגה בפני הצופה היתה סיפור אוטוביוגרפי, ספוג זיכרונות וכאב.
המנעד הרחב של קולות יצירה וביטוי אמנותי, התייחסו לאופן בו שירתה האמנות את הלוחמים. חלק מהעבודות העלו על נס אירועים הרואיים מימי הלחימה, אחרות שיקפו באופן ישיר ובמגע יד רגיש את הכאב הפיזי והנפשי בעת הקרב ולאחריו. היו גם עבודות שהעלו מסר מחאתי, אנטי מלחמתי, או עיבודים חזותיים לגישות קיומיות אודות המוות והשכול.
חלק נרחב מהעבודות נעשו עוד במהלך הלחימה. חלק מהמציגים הרגישו צורך לתעד בקו רישומי את המראות שחוו בעת הקרב, אחרים רשמו דיוקנאות של חבריהם לצוות הלחימה, לעתים מתוך רצון ליצור אווירה פסטורלית ברגעי ההפוגה, ולעתים מתוך רצון לשלוח גלויה מצוירת לבני משפחתם שבעורף. כלי הרישום היו לא שגרתיים – טוש אדום לסימון מתים, וגם עפרונות של חובשים,
שקיבלו גוון דיו סגלגל כשבאו במגע עם מים.
8
