Page 14 - airegoldberg

14 מי האלוהים שלך?
אימא גיטל הייתה גם היא סוחרת לא קטנה. כאשר אבי היה באחד ממסעותיו לעיר הגדולה, הגיע לחלם אחד מהקניינים הקבועים שלו. כשנוכח כי אבי לא נמצא, שאל את אימא בזלזול: "כמה רוצה הסוחרת על התפוחים?" ענתה: "זלוטי ועשרים גרוש לארגז תפוחים". האיש, שחשב שהמחיר נמוך מידי, שאל: "איפה הבעל, את יכולה למכור בלעדיו?" ענתה: "כן". אחז את ידה במהירה וסגר עסקה - "שיהיה במזל" - לפני שתתחרט. האיש שילם בכסף טוב, אך חשש שבלילה יחליפו את הסחורה הטובה שקנה בסחורה פגומה. ישן לפיכך על ערימת קש במרתף לצד התפוחים שלו. בבוקר המחרת הגיעו אנשיו לארוז את התפוחים בארגזים. "גברת, היכן הארגזים לתפוחים?", שאל את אימא. "תפוחים מכרתי לך, לא ארגזים", ענתה, "עבור הארגזים יש תוספת במחיר". כזו היא אימא שלי.
במרחק שמונה קילומטרים מחלם שכנה מושבה של גרמנים. "יפה שם כמו בגרמניה", אומרים. בימי שישי אחר-הצהריים נהגה אימא לצעוד אל המושבה ולקנות פירות לעסק. תשאלו בוודאי: "הכיצד גיטל היהודייה, אשת הרב, עושה עסקים בערב שבת?" ואימא אומרת: "צריך לחיות". לבשה אימא שמלה שחורה, הורידה את כיסוי הראש וצעדה ביער אל מושבת הגרמנים. בערב הייתה חוזרת לחלם, כשעל כתפיה ארבעה סלי פירות כבדים קשורים בחבלים. נהגתי לצאת לקראתה, ולקדם את פניה. תמיד הייתה מקבלת את פניי ואומרת: "מיין זיען (ביידיש-ילדי), הורד ממני את השרשראות".