Page 48 - airegoldberg
P. 48
48 מי האלוהים שלך?
חורף 1943. עדיין לא סיימו לבנות את כל מחנה הגברים בבירקנאו.
התור שבו עמדנו היה ארוך ובקצהו קצין SS. בתנועה קלה של אגודלו הוא מסמן – ימינה ושמאלה. תנועה קלה, נטולת מאמץ, שקובעת מי לחיים ומי למוות. אבל גם לאחר שעמדתי מול אותו קצין, והוא סימן באגודלו לשמאל, לא ידעתי האם אשאר בחיים רגע אחרי. "מה המשמעות של היותי בצד שמאל?", חשבתי. "מה יהא על אלו שבצד השני?" כל מי שהיו בצד שמאל נשלחו לצריף ובו ברזים לשטיפה. הופשטנו, שטפנו את עצמנו, גולחנו, קיבלנו מדים מפוספסים. זהותי האישית נעלמה כלא הייתה.
בצריף חיכה אסיר בשם "כסיל". הוא היה אסיר פלילי, רוצח, פדופיל ו...יהודי. ידענו זאת על פי המשולש הירוק על מדי האסיר שלו. את כסיל מינו להיות אחראי על היהודים שהגיעו. כסיל ניצל את תפקידו כדי לאתר ילדים רכים בשנים שישרתו את יצריו. מהזקנים הוא סלד. השפיל אותם, אמר להם שלא יעברו את היומיים הבאים ואף הוסיף: "חבל על הלחם שלכם". אמר וצחק.
כולנו יוצאים מן הצריף. האחרים, אלה שנשלחו לצד ימין, כבר אינם. אינם עוד. כאילו לא היו מעולם.
