Page 9 - airegoldberg
P. 9
9
סיפורו של אריה גולדברג
לאבא קראו משה גולדברג, אבל אף אחד בחלם לא קרא לו כך. הוא היה מוכר בשם "מוישה מיט די בארד" (מוישה עם הזקן). גופו היה גדול, לא שמן, אלא פשוט גדול, ידיו רחבות וכך גם לבו. זקנו עבות וארוך, ולגופו קפוטה וכובע מצחייה יהודי לראשו.
אבא היה רב בהסמכת אחת מן הישיבות בלובלין, אבל תמיד אמר ש"דת זה בשביל הנשמה ולא בשביל הפרנסה". ואכן, דת הייתה לנו הרבה, ופרנסה – מעט.
אבא איבד את רעייתו הראשונה ונותר לבדו עם ארבעת ילדיהם: ינטע, נחמיה, הרש ודויד. כמנהג החסידים, לא נשאר אלמן זמן רב ונישא לגיטל. אישה צעירה, אשר הפכה לאם לארבעת היתומים ובמהירה גם לארבעה ילדים נוספים: הניה, זלדה, מלכה ואני - אריה הקטן (לייבלה). המשפחה כולה, התגוררה בחדר במרתף, אשר נמצא ברחובה הראשי של חלם. רחוב לובלסקה 64.
אבא משה עסק ב"אקספורט-אימפורט" לוורשה וללבוב - עסקים גדולים עשה וכסף קטן. תמיד אמר: "הכול זה מאלוהים". לבסוף, ניסה לשפר את מזלו ושכר מטעי פירות. קנה סוסים ועגלה, והתחיל לסחור בפירות וירקות בשוק. בעונה היה מאחסן את הפרי במרתף הקפוא ומוכר מאוחר יותר, כדי לקבל עבורו מעט יותר כסף.
לפני פסח העמיס אבא את העגלה בתפוחים מהמרתף ונסע לוורשה. שם, ברחוב סולנה 17, חיכה לו מוטק'ה וייס הסוחר. "מוישה", אמר מוטק'ה וייס, "זו לא סחורה בשביל ורשה". "נשפוך הכול לזיסר (הנהר)", ענה לו אבא, ועזב את המקום.
במשך כל חג הפסח נשאר אבא בוורשה ומכר בעצמו את התפוחים בשוק בהפסד גדול. כזה היה, וכאלה היו עסקיו.
