Page 117 - Demo
P. 117
כמה מילים לסיום
בסיום מסעִ המילים הזה, בואו נעִצור לרגעִ. בואו נמצא את האור המנצנץ מתוך ים הצעִר. בואו נזכור את הטוב שהיה, וישנו. בואו נאמר יחד, ממעִמקי הנשמה, מילה אחת גדולה
ומהדהדת: תודה. הביטו סביב, אל אותם ניסים קטנים וגדולים המרכיבים
את חייכם. אל תיתנו לצילו של האובדן הכבד להעִיב עִל כל הטוב
שהועִנק לכם. עִצרו לרגעִ, שאפו אוויר, והרכינו ראש בהודיה עִל כל
אשר יש, וגם עִל מה שאין. אני אומרת תודה עִל אותן ארבעִ וחצי שנים יקרות מפז
בהן זכיתי לחבוק את ִעִי ָל ִאי שלי, את הנשמה הטהורה שבחרה בי להיות אימא שלו.
זכיתי במתנה שאין יקר ממנה. זכיתי בילד שלי! וכעִת, אני משחררת את הפיקדון היקר הזה, שלם וטהור,
אל זרועִות הבורא. ִעִי ָל ִאי שלי, אני פונה אליך וכותבת לך שהייתה לי הזכות
הנעִלה לגדל אותך, להעִניק לך אהבה ודאגה, לראות אותך פורח.
וכעִת אתה ניצב במרום, ליד כיסא הכבוד, יחד עִם כל הצדיקים והחסידים.
115
