Page 112 - Preview
P. 112
מעבר לזמן יציאתה של הקרונית האחרונה. משהגיע הזמן להיפרד, ליוויתי אותה למגורי משפחתה ומשם יצאתי בצעדה לילית של כמה קילומטרים בחזרה למאהל שלנו. לא הייתה תאורה, ולא הייתה נפש חיה בסביבה. צעדתי בודד בתוך השקט של הלילה, כשמעט מאוד אור ירח, כזה שאופייני לסהר דק של ד' בחודש (אלול), מאיר את דרכי. החלטתי לצעוד במרכז הכביש, על הפס הלבן, כדי לא לאבד את הדרך. לאחר צעידה של כשני ק"מ הבחנתי פתאום בצל גדול ונמוך של חיה חוצה את הכביש משמאל לימין, ממש קרוב אליי. הבנתי מייד שזה דוב. נעצרתי בבעתה! עקבתי בעיניי אחרי מהלכו של הדוב, וראיתי אותו יורד לצד הימני של הכביש עד שנעלם מעיניי. החשתי את צעדיי. כשהגעתי לאוהל מצאתי את צחי ישן — לא היה לי עם מי לשתף את החוויה המלחיצה שחוויתי זמן קצר קודם לכן. ביום השלישי שלנו בפארק נסענו לחלקו הדרומי, לחזות במראה המדהים של עצי הִסקווֹיההענקיים.בדרךחזרה,עלינובדרךהמפותלתהמובילהל־GlacierPoint—נקודת התצפית בשיאו של קו המצוקים הדרומי, שממנה נשקף Half Dome במלוא הדרו. המראה היה מהמם. כל העמק נפרש לרגלינו. באיגרת ששלחתי להורים כתבתי: "ממקום זה מרגישים ממש כמו אלוהים, מרגישים את כוחו העצום של הטבע ואת ההוד והקסם שבו". הפלא הרביעי היה הגרנד קניון. רבים מסתפקים במבט על העמק מלמעלה, בשפעת הצבעים של קירותיו האדירים. אך אנו לא התעצלנו, וערכנו מסע לתחתית הערוץ. המראה שנגלה לנו תוך כדי הירידה — צוקים ממעל וצוקים מתחת, היה מרהיב ביופיו. כשהגענו לתחתית, קפצתי לתוך מימי נהר הקולורדו וכמעט שלא יצאתי משם. הסחיפה של זרם המים והקור שלהם שיתקו אותי. למרות שהטיפוס בחזרה היה ארוך ומייגע, לא הצטערתי
על הרעיון לרדת לתחתית הערוץ. הייתה זו חוויה מיוחדת במינה.
▪ ▪▪
את הרשמים המפורטים שכתבתי בטיול ניתן למצוא בחבילה של איגרות אוויר וגלויות דואר ששלחתי למשפחה. אימא שמרה עליהן בקפידה במכתבה שלה, ולאחר פטירתה הן חזרו לרשותי.
בשנת 2012 ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ב, נסעתי לבית העלמין בקריית שאול לפקוד את קברו של חברי הטוב סגן צחי אלעזרי, אשר נפל במלחמת שלום הגליל.20 כשחזרתי הביתה, הוצאתי מהארכיון האישי שלי את איגרות האוויר, הגלויות, והרשימות שנותרו מהטיול. רציתי לרענן את זכרוני ברשמי הטיול, ולגלות מחדש מה שכתבתי על
צחי. להפתעתי גיליתי שהזכרתי אותו במכתבי אך מעט. לא בכדי השם "צחי" מופיע רק
פעמים ספורות — באותם קטעים בודדים בהם נפרדנו זמנית. רוב רובו של הטיול היינו ביחד — מבקרים, מתרשמים, אוכלים, ישנים באוהל הסיירים. לכן החוויות עליהן דיווחתי הביתה כתובות ברובן בגוף ראשון — רבים: "לקחנו", "בילינו", "סיירנו", "הגענו“....
ההבנה שמכתביי מתקופת הטיול אינם רק אוסף של חוויות אישיות אלא גם תיעוד חודשיים בחייו של צחי היא זו שהניעה אותי להפיק חוברת שהקדשתי לזכרו "מכתבים
20 ראו להלן: שער 3, מלחמת שלום הגליל, נפילת צחי.
112
