Page 15 - Preview
P. 15
15
הקדמה
רציתי לספר את סיפור חיי והתלבטתי איך לעשות זאת. שתי דוגמאות לתיעוד מורשת השאירו לי אבותיי — שתיהן מופלאות בעיניי וקרובות
לליבי. הראשונה, היא האוטוביוגרפיה “פרשת חיי“ שכתב הסבא־רבא שלי, יוסף אליהו שלוש שהיה אחד ממייסדי תל־אביב. סיפורו הוא סיפור אישי ומשפחתי מרשים, הנפרש על פני שישים שנות היסטוריה בחיי היישוב, טרם הקמת המדינה. הרגשתי שבהשוואה
לעשייה שלו ולכתיבה שלו — קטונתי. הדוגמה השנייה, היא סרטון שיצר אבי, אביעזר שלוש, בשנת 2009, כשהיה כבר בן 86,
וכשנתיים לפני שהלך לעולמו. טכנולוגיה זו אפשרה לאבא להותיר בידינו מזכרת נפלאה ממנו עצמו — היכולת לראות ולשמוע אותו מדבר, גם לאחר שנפרד מעולמנו.
אבל בסופה של התלבטות זו בחרתי ללכת בדרך שונה, בדרך שמאפיינת אותי כאדם יוצר: לשלב טקסט ותמונה, שהם שני אופני הביטוי ליצירה שלי עוד מילדות.
בכתיבה התחלתי עוד בהיותי בגיל בית ספר יסודי, בעיתון הקייטנה “נווה־הילד“ בנהרייה. היה זה עיתון שהודפס במכונת כתיבה ושוכפל במכונת סטנסיל. משהו בתקתוק המקשים של מכונת הכתיבה משך אותי.
התמונה נכנסה לחיי בהיותי בן אחת־עשרה, עת קיבלתי את המצלמה הראשונה מהדודים שלי — רותי ואוסקר ואן ליר. הפילם היה יקר מאוד, וצילמתי בחסכנות. התמונות הראשונות שצילמתי היו סדרה של תמונות בצבע שצולמה במהלך סדר הפסח המשפחתי של שנת
1967. רציתי לאפשר לקורא בפרשת חיי לחוות אותה מנקודת מבטי בצורה שלמה יותר —
סיפורית וויזואלית כאחת. לפעמים התחלתי בכתיבה ואחר כך השלמתי בתמונה ולפעמים התחלתי בתמונה וסביבה כתבתי את הסיפור. בתור אספן מילדות ויוצר, בחרתי בשיטה של יצירת אוסף חדש, כדי לספר לכם את סיפורי האוטוביוגרפי. אספתי סיפורים מהזיכרון האישי, פרטי מידע שמצאתי בספר הטיסות שלי, תמונות שהיו ברשותי או שמצאתי אצל חברים או בארכיונים שונים, וכן צילומים של חפצים שאספתי לאורך השנים. לאלו נוספו פרטים משיחות שקיימתי עם חבריי לצוות בגיחות שאותן החלטתי להביא בפני הקורא. שילובם של כל אלו, כאבני פסיפס התומכות אחת ברעותה, יוצר את התמונה הגדולה יותר — פרשת חיי מילדותי, עבור דרך קורס הטיס בחצרים ובארצות הברית וכלה בקריירה בת
27 שנות טיסה פעילה של טייס מסוק חילוץ ומדריך טיסה בחיל־האוויר.
אביתר (תרי) שלוּש יולי 2023
