Page 297 - Preview
P. 297
297
להתגייס מחדש להמשך השירות לאחר סיומם. הצגתי את הרעיון בפני מפקד בסיס חצרים, תא"ל יעקב טרנר. המתווה שהצעתי זכה לברכתו, והוא החליט להעלותו לדיון במסגרת פורום המטה של חיל־האוויר. הדיון בהצעתי התקיים במסגרת דיון פורום מטה שהתקיים ב־5 ביולי 1981. במברק שיצא לכל מפקדי הלהקים, הבסיסים והכנפות נרשם שהנושא הרביעי, מתוך חמשת הנושאים שעל סדר היום הוא: "הצעת תוכנית ליציאה ללימודים אקדמאיים בחל"ת לאנשי צ"א — הצעת סרן שלוש אביתר בח"א 6 (סימוכין קד 264 13
מ־13 במאי 81)". לאחר הדיון קיבלתי הודעה שהמתווה אושר באופן עקרוני, ושמעבר לכך, אושר לי באופן
ספציפי, להיות הראשון שילמד במסלול זה. שמחתי הוכפלה. ראשית, מזה שהצעתי נדונה בפורום כה בכיר ואושרה. ושנית, מכך שנבחרתי להיות החלוץ, שעליו תמומש התוכנית אותה הגיתי.
מימוש תוכנית הלימודים בחל"ת היה כרוך בסרבול טכני. פקודות הצבא אפשרו יציאה לחל"ת רק למשך שנה, ובחריג לשנתיים. לפיכך הסיכום עימי היה שאאריך חתימה בשנתיים, ולאחר שאלו יסתיימו, אאריך חתימה פעם נוספת, ואז יאושר לי המשך החל"ת, עד גמר הלימודים. באופן זה לא הייתה לי מחויבות להמשך שירות, במידה ובתום הלימודים אשנה
את דעתי, פשוט אשתחרר מתוקף סיום החתימה.
מ"מ מפקד טייסת ראשוני מסוקים
בתקופה 1/81 התייצבו בטייסת ראשוני מסוקים חניכי קורס טיס מס' 98. במהלך תקופה זו יצא מפקד טייסת ראשוני מסוקים, רס"ן ישראל גת, ללימודים באלבמה, והוטל עליי תפקיד מ"מ (ממלא מקום) מפקד הטייסת. האחריות שהוטלה על שכמי הייתה רבה. נדרשתי לדאוג לניהול השוטף של הטייסת שבה היו מלבדי עוד שישה מדריכים ו־17 חניכים, להוציא לפועל את תוכנית הטיסות תוך הקפדה על בטיחות הטיסה, לנהל דיוֵני
חניכים ברמת הטייסת ולהשתתף בדיוני חניכים שזימן מפקד בית הספר לטיסה. למינוי הזה הייתה הטבה מסוימת בתנאי השירות, מאחר שקיבלתי לרשותי את הרכב התקני של מפקד הטייסת, מדגם כרמל דוכס. אבל, אליה וקוץ בה — הרכב סבל מדי פעם מתקלות מעצבנות. באחד הימים נותרתי אחרון בטייסת, ולאחר שסיימתי את עבודתי, לקראת אור אחרון, נכנסתי לרכב כדי לנסוע בחזרה למגורים. למגינת לבי, הפנסים לא נדלקו. התחלתי לנסוע באיטיות במעלה הכביש שיוצא מההליפורט, ללא אורות. בערך בחצי הדרך, הבחנתי שמכונית מפקד הבסיס (מב"ס) נוסעת בכביש הניצב, בדרכה מתובלות חזרה לאזור המנהלתי. לא היה לי חשק להיתפס על־ידי המב"ס תא"ל יעקב טרנר, כשאני נוהג ללא אורות, דבר שיכולתי להיענש עליו בהחרמת הרכב לתקופה מסוימת, והעמדתו ברחבת החנייה של חדר אוכל קצינים "למען יראו וייראו". עצרתי את הרכב, והחלטתי להמתין בצד הדרך, בתקווה שהסכנה תחלוף לה. לאחר כחמש דקות המשכתי בנסיעה, רק כדי לגלות שהמב"ס המתין לי במארב, מעבר לעיקול הדרך. הייתי נבוך. טרנר גילה נדיבות לב, והציע לי לנסוע לפניי עד לגף רכב, ששם אחנה את הרכב עד שיתוקן. כמובן שקיבלתי
את הצעתו בשמחה.
