Page 340 - Preview
P. 340
פקודות הקבע להפעלת מסוקים, במקרים שבהם מוטס הנשיא או ראש הממשלה, על הקברניט לעמוד מחוץ למסוק, ולקבל את האר"מ בהצדעה.
המתנתי מצד הימני של המסוק בזמן שרס"ן יהודה פורן, טייס המשנה באותה גיחה, המתין כשהוא יושב בכיסא שמאל, מוכן להתנעה.
זמן מה לפני הגעת הנשיא, הגיע רכב של מאבטחי השב"כ לבדוק את אזור המנחת. לאחר שניתן האות שהכל בסדר, הגיעה שיירת המכוניות למקום. עזר יצא מהרכב, והתחיל לנוע לעבר המסוק.
ניגשתי לעברו, נעמדתי מולו, והרמתי יד להצדעה: "שלום, כבוד הנשיא". עזר הישיר מבטו אליי, ומשזיהה את שמי על תג השם של הסרבל, מצא את הזווית
האישית לפתוח בשיחה עימי. "אתה יודע שאת הצל"ש הראשון של חיל־האוויר קיבל שלמה שלוש?",149 שאל. לא הכרתי את פרטי הסיפור. עזר המשיך: "ב־15 במאי הייתה התקפה של מטוסים מצריים על שדה דב. הם פגעו
במחסן תחמושת שהחל להתפוצץ ושלמה הציל משם את אחד הבחורים הפצועים". חשתי גאווה על הייחוס המשפחתי, למי שקיבל את הצל"ש הראשון, שלמה שלוש, בן
דודו של סבי צדוק שלוש. אך עזר לא הסתפק בשיחה האישית עימי. הוא עצר לשיחה גם עם אחדים מהחיילים
שאבטחו את המנחת, התעניין מיהם, מהיכן הם וכו'. רק אחר כמה דקות של אינטראקציה עמם, התרצה ועלה למסוק. כזה היה האיש — אכפתניק, ויוצר קשר אישי במגע ישיר עם הקצינים והחיילים שבסביבתו.
▪ ▪▪
במהלך כהונתו כנשיא המדינה עלו בעזר ויצמן געגועים לחזור ולטוס. לעזר הייתה הסמכה להטיס מסוקים עוד מימי היותו מפקד חיל־האוויר. הוא היה מטיס את עצמו בין בסיסי החיל השונים באמצעות מסוק אלואט, שהיה מוצב בשדה דב. עזר פנה למי שהיה מפקד חיל־האוויר דאז, האלוף הרצל בודינגר, כדי שיאפשר לו להמשיך לטוס. מפקד חיל־האוויר, ביקש מהנשיא לפנות לשר הביטחון דאז, יצחק רבין, כדי לקבל את ההרשאה ממנו. רבין לא יכול היה לסרב לנשיא, ונאלץ להסכים. כך חזר עזר לטיסה פעילה, כשלכל תובלה שהוא מבצע יוצא צוות שכלל את אחד מבכירי הטייסת וטייס משנה. כשעזר עבר קדימה
להטיס את המסוק, היה טייס המשנה עובר לשבת מאחור. מעורבותו של נשיא המדינה עזר ויצמן בחיי הטייסת העמיקה עד כדי כך, שבאחת
ממסיבות יום השנה של הטייסת, הגיע להשתתף באירוע שהתקיים בפלמחים. הנשיא הכריזמטי עלה על הבמה, וכבש את הקהל בהומור שלו. מעורבותו לאורך השנים הפכה
149 ב־15 במאי 1948 תקפו מטוסי ספיטפייר מצריים את שדה דב. מחסן ששימש מחסן תחמושת, נפגע מצליפת מטוסי האויב, והחל להתפוצץ ולבעור. שלמה שלוש, אז בן 32, שהיה איש חי"מ ומפקד
האבטחה בשדה, היה במקום, ונזעק להוצאת חייל פצוע מהאוהל הבוער. בהמלצת חיל־האוויר הוענק לו
ב־28 באוגוסט 1948 צל"ש. ראו: שלמה שלוש, בצל שליחות, עמ' 97—98 ו־206.
340
