Page 347 - Preview
P. 347
347
הנחיתה שלנו במנחת בית־החולים רמב"ם. סמ"ר עידו בר (22), שנפצע בינוני עד קשה, מובל לחדר המיון (צילום: 'ידיעות אחרונות', רון סולומון)
בידיעת משנה באותו עמוד, תחת הכותרת "שוב הנח"ל משלם את המחיר", הופיעה רשימה של שמות כל הפצועים. יותר מאוחר, כשהגיע לידיי עותק של התחקיר המבצעי של ענף בט"ש (ביטחון שוטף) במקחצ"ר (מפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי), מצאתי בטבלת הנפגעים את פירוט שמות הפצועים, תפקידם בכוח וציון איזה משני המסוקים פינה כל אחד מהם. כך למדתי ששלושת הפצועים שפיניתי מהשטח היו: סמ"ר עידן צנציפר, בן 21 ממושב עדנים, סמל המחלקה שנפצע קל מרסיסים, סמל יוגב זינגר, בן 20 מקיבוץ סער, לוחם שנפגע באורח בינוני מקליעים, וסמל מתן ציזלינג, בן 20 מקיבוץ עין חרוד, חובש שגם הוא נפגע באורח בינוני מקליעים. באותה עת, לא היה לי כל מושג, שאחד מהשמות הללו עתיד לחזור לסיפור חיי, שנים מאוחר יותר. כמה ימים לאחר מכן, שיגר מפקד הבסיס
תא"ל שמואל אלדר,151 מכתבי הערכה לצוותי המסוקים המבצעים. 11 יום לאחר האירוע, הוזמנו לטקס הענקת תעודות הערכה מטעם מפקד עוצבת הגליל,
תא"ל יום־טוב סמיה. התבקשנו להתייצב בשעה מסוימת במגרש הכדורגל בקריית־שמונה. לאחר שהסתיים משחק הכדורגל בין היחידות השונות של העוצבה, נערך הטקס בו העניק תא"ל סמיה את תעודות ההערכה לצוותי המסוקים וללוחמי יחידת הפינוי בהיטס.
חזרתי הביתה כשבאמתחתי תעודת הערכה נתונה במסגרת לבנה. למוחרת התקשרתי לאבי והודעתי לו בקול סמכותי שאגיע אליו בסוף יום העבודה להראות לו משהו. כשפתח לי את הדלת גיליתי שמבט פניו רציני.
"מה קרה?", שאל אותי, בקול מודאג. הבנתי שנימת קולי גרמה לו לדאגה מיותרת, והצטערתי על כך. הוצאתי מתיקי את
151 תא"ל שמואל אלדר נפל במילוי תפקידו ב־15 במרץ 1998 בעת שמסוק צפע שהטיס התרסק לים מול חוף געש, בשל תקלה טכנית. איתו נהרג סג"מ גור אילן, שהועלה לאחר מותו לדרגת סגן.
