Page 28 - Demo
P. 28
במהלך האשפוז, בני משפחה וחברים רבים הגיעִו לבקר. כולם מדברים עִל הקורונה המתפשטת, אבל אותי זה לא מעִניין. העִיקר שהבן שלי נולד, ושהוא בריא ושלם. לא
ייחסתי חשיבות לקורונה. חשבתי רק עִל הבן שלי. בחלוף חמישה ימים, מודיעִים לי שאנחנו סוף סוף משתחררים הביתה. דביר ואני מקלחים אותו, בסיועִה של האחות, ומלבישים אותו בבגדים חגיגיים ויפים לקראת
השחרור. אנחנו יוצאים מבית החולים ב־04.03.2020, יום ההולדת
הלועִזי של בעִלי. יצאנו מהבית שניים וחזרנו שלושה. מי היה מאמין. איזה אושר!
לא אשכח את הלילה הראשון בבית. ִעִי ָל ִאי בכה בלי הפסקה. אנחנו עִרים, אוחזים בו, מנסים להרגיעִ אותו. אנחנו עִוטפים אותו בהמון חום, נותנים לו אינסוף אהבה. בסוף
הוא נרדם, ואנחנו יחד איתו. למרות העִייפות ורגעִי השבר, הודינו לאלוהים עִל המתנה
היקרה הזאת. כבר ביום שאחרי, הגיעִ אלינו הביתה מוהל כדי לבדוק את
ִעִי ָל ִאי. הוא אמר שהמשקל שלו נמוך, ושצריך לחכות שיגיעִ ל־2.5 קילו לפחות. אנחנו מחליטים לחכות עִם הברית.
הימים חולפים. אחות מטיפת חלב מגיעִה אלינו הביתה. ִעִי ָל ִאי הגיעִ
למשקל של 2.550 קילו. איזו נחת, הילד גדל, והוא במשקל תקין!
בשבח ובהודיה, אנחנו קובעִים מועִד לברית, 16.03.2020. 27
