Page 56 - Demo
P. 56
לא רציתי להרוס לעִובדים את הטיול ולא רציתי שיידעִו מה קרה. זה היה רגעִ שבו לא רציתי לראות אף אחד.
שתי חברות טובות שלי, עִונג ואופק, הגיעִו לבית חולים. אחת מהן שמעִה עִל המקרה מהפרדמיק. מסתבר שהוא דוד של בעִלה. הן היו לצידי ולא עִזבו אותי לרגעִ.
בשלב מסוים, אחת מהן לוקחת לי את הטלפון. אנחנו חוזרים הביתה. בזמן שאנחנו ממתינים לשחרור הגופה מאבו כביר, עִונג
מכריחה אותי להתקלח. היא נכנסת יחד איתי ועִוזרת לי. מתחילות להתפרסם כתבות ברחבי האינטרנט. המון
כתבות, שהתפרסמו תוך שניות, חלקן שקריות לחלוטין! המנהל שלי, יניב, קורא את אחת הכתבות: ילְדִּ בן ארבע
מָּאוֹר עקָיבא נִפטר כֶשֶׁראשֶׁוֹ נִתקָע בשֶׁער. בהתחלה הוא חשש שאולי זה קשור להודעִה שלי, אבל
לא האמין. כשהחברה שלי סיפרה לו מה קרה, כאב לו מאוד לשמועִ. יניב הוא מעִבר למנהל עִבורי. הוא איש כל כך צנועִ
שאפילו את כל התעִודות וההישגים שלו, ויש לו המון, הוא מכניס למגירה.
יניב גר ביישוב אבן ספיר ליד ירושלים. הוא לא היסס לרגעִ והגיעִ עִם אשתו הילה ללוויה בצאת השבת, בחצות.
לא פשוט להגיעִ בשעִה כזאת, והלוואי וכל זה לא היה קורה.
השעִות נוקפות, השבת יוצאת. אימא שלי מתקשרת לראשי העִיר בחדרה, באור עִקיבא
55
ובלוד כדי שיעִזרו בהליך שחרור הגופה.
