Page 29 - Riot!
P. 29
בריאיון ל׳כאן הסכתים׳ סיפרה אנקרי שאת השיר הזה היא כתבה מתוך כעס שחשה לאחר שבן דוד שלה נהרג במלחמת לבנון הראשונה. המסר שהדהד בה היה: "מה אנחנו עושים כזה עניין מאדמה?" (ולמרבה הצער, זו הסיבה גם שמאז שחזרה בתשובה, היא מתנערת מהטקסט).
השיר מדמה את אדמת ישראל לאהובה – מיתוס לאומי קלאסי, שהשתרש עמוק גם בישראל, מ"נלבישך שלמת בטון ומלט" ועד "מי מצחיק אותך כשאת עצובה". אלא שאנקרי אינה האישה המאוהבת במכורתה, אלא חברה של הגיבור שמביטה בו ובאהובתו מהצד. זה לא סיפור חד צדדי, שבו יש תוקף וקורבן. המשקיפה רואה את הבגידות והשקרים של שני הצדדים, אבל אחת מהם תקבל ביקורת יותר חריפה.
אחרי בית ראשון שמספר על ההתאהבות של השניים, אנקרי שרה בפזמון "נטעת בה תקוות / לא נתת לה מים לגמוע" – היא מטיחה באוהב, בעם ישראל, שהוא חטא לאהובתו, שהבטיח לה הרים וגבעות, אבל בפועל לא סיפק לה את הכלים להגשים אותם. בבית השני היא ממשיכה ושרה: "אחר כך רצית אחרת / אחת עם פנים של ז'ורנל" – זהו החלום על החיים במקום אחר, אמריקה, ברלין או כל "מקום שפוי" אחר, לפחות למראית עין. אבל בבית האחרון הביקורת על האוהב/עם ישראל מתחלפת בביקורת החריפה יותר על האהובה/ארץ ישראל: "היא תישאר פה גם אם תלך / היא זונה עם עבר מפוטם / משתטחת לרגלי כל עומד / אם הוא משקה אותה דם".
בעצם השימוש בדימוי הקלאסי של ארץ לאישה, אנקרי מזהירה אותנו מפני הסכנה הטמונה ביחס הזה לאדמה, בטשטוש ההבדל הקריטי בין ארץ ישראל לעם ישראל: האדמה היתה פה לפנינו ותהיה אחרינו. והדאגה לשלום העם אינה זהה לדאגה לשלום האדמה. ב-1991 זה אמר, למשל, שמותר וצריך לדבר על ויתור על שטחים למען השלום. וב-2023 זה מסביר איך התאווה לייהד את יהודה ושומרון עלתה לנו בהפקרה של תושבי העוטף. אנשים לפני אדמה - אל לנו להתבלבל.
מילים: אתי אנקרי
היא היתה פראית, באת ונגעת, בלילות שרת לה שירים. היא פשטה חולות וים כשהבאת חאקי הפרית מקומות קשים. חבקת אותה אנושות - היא חומקת מתחת לזרוע. נטעת בה תקוות - לא נתת לה מים לגמוע. היא לא יודעת עלי ועליך, אפילו שקולך נדם, אדמה לפני, אדמה אחרי שנתת לה תכונות אדם. היא היתה הדבש, אתה זבת חלב, הפקדת שומרים על חומותיה כבישים שסללת אחרי המדבר נאספו לקמטים בפניה. אחר כך רצית אחרת, אחת עם פנים של ז'ורנל זאת שבבית תמונה דהויה - חאקי שחוק ומסורבל. היא תישאר פה גם אם תלך, היא זונה עם עבר מפוטם. משתטחת לרגלי כל עומד, אם הוא משקה אותה דם. מעליה עמים נופלים, אין לה אוזניים לשמוע. היא טומנת ילדים כשאין לה מים לגמוע.
איור: ערן אבן
