Page 136 - Demo
P. 136
136
סיגלי
1990 October
לאבא.
עברו מאז שמונה שנים.
ימים קשים, קצת עצובים
היום אנחנו כבר גדולים,
אך אז היינו – ילדים.
היינו ילדים של אבא ושל אימא
ובבית האווירה הייתה תמיד חמימה.
היו קצת מריבות,
כמו בכל המשפחות.
והיו המון תשומת לב ואהבה
בין ובתוך הלבבות של כל המשפחה.
אחר – כך השתנו הזמנים
ואתה הלכת- ונותרנו בודדים
ובתחילה כולם בכו והיו עצובים,
אך השנים חלפו- והתפצלו הדרכים.
האחרים הקימו משפחה- ילדו ילדים
ואני כמו תמיד, פה איתך , בכל הזמנים,
אני זוכרת- את חתך הדיבור,
את מבט העיניים, את הלב המסור.
ולמרות שהיית מאד סגור
והיית חזק כמו סלע או צור,
אני יודעת שסבלת מכאובים
ולא הבנו אותך בזמנים הקשים.
והייתי רוצה לכפר על פשעיי
