Page 62 - Demo
P. 62
62
סיגלי
1990 March
6.3
ליבי התחלחל,
משהו בי התבלבל.
חושיי כהו
ודמעותיי כמעט פרצו.
סירבתי להאמין,
אולי גם להבין,
שיש בעולם
גם צד שלא ידוע לכולם.
אומללות, צער ויגון,
בלי רגש, או הגיון.
אנשים מדוכאים,
בתוך בוץ- בתוך שפכים,
שאינם יודעים איך משם נחלצים.
אנשים שנפשם אינם חפצה,
שאינם מנסים למצוא כל מוצא,
שיושבים במקומם ומצפים
לבואם של אחרים.
שאינם מנסים לתת גאולה
לנפשם שלהם – בשעת דאבה.
