Page 75 - Demo
P. 75
סיגלי סיגלי 75
75
1990 April
וכולם כל כך רוצים
בבית אבות אותך "לשים",
כאילו היית חפץ ישן,
המונח לבדו אי- שם.
וזה לוחץ וזה כואב
ופתאום אתה חש שכבר איש לא אוהב,
שכולם מתרחקים
וממך סולדים
ופתאום מסתכלים בך כמו באבן שאין לה הופכין.
אבל אולי בעצם זה לא מדויק,
כי האהבה אינה נמחקת סתם כך.
אולי צריך לתת עוד ניסיון
ולנסות להתייחס לדבר בהגיון.
אולי באמת קשה להמשיך לבד,
כשהדרך כבר אינה קלה כל –כך
ואולי דווקא בחברת אנשים,
קל יותר להתמודד עם קשיים וכאבים.
כי החיים עוברים כל – כך מהר,
אפילו לא הספקנו לדבר.
צריך לקחת את הכל בטוב,
לא רק שמחה, אלא אפילו- מכאוב.
