Page 38 - Demo
P. 38
נספח ב:
מלכנו
בשיעור זה הרב מוסיף סוגיה מיוחדת מדבריו של הרמב"ם: סוגיית היעד של המציאות. אנו פוגשים חיים, ודיברנו על כך שמישהו יצר אותם, מישהו מקיים אותם, והינה עתה אנו רואים שהוא אינו רק מצייר את הקו, אלא הוא
גם מוביל את המציאות לעבר הייעוד שרצה בו מתחילת הבריאה.
מי שמבין כי הוא הולך אל המציאות הידועה הזו, תופס שכעת הוא מקושר עם החיים הרבה יותר מלפני שהכיר את המלכות הזו, שהוא נתין בה.
באופן עקרוני, אם האין־סוף נמצא בתוך כל ברייה, אפשר לשאול 'מה אכפת לו ממנה?' מה ערך האדם בעיני האין־סוף? הרי הוא אין־סופי. אבל הרמב"ם בהגדרתו את הבורא כמנהיג, משפיע ומולך, מרחיב בעצם את הבנת ה'אין־ סופיות' לעניינים רבים. אחד מהם עוסק בקשר שנוצר ומעמיק כשהבורא משפיע באמת, מוביל את פרטי החיים ומאפשר לבני האדם עם כוח החיים שבהם לגלות אותו (את רצונו שברצונם) במציאות ולהרחיב את הופעת
מחשבתו.
העובדה שהוא קבע יעד לעולם אומרת שיש לנו דרך! שהוא לא רצה 'סתם' עולם, אלא עולם שיתפתח בכיוון מסוים וכולנו נהיה שותפים לכך, כל אחד במסלולו ובדרכו. יש דרך ברורה מאוד שהאדם יכול להיות בה ולשוב אליה,
אם עצר לרגע או סטה בטעות מהמסלול.
הדבר החשוב ביותר למלך הוא מדיניות! ככל שהמדיניות ברורה יותר לעם, כך האפקטיביות שלה גדלה בהיות המלך אחראי על הכול, הרי שבאופן פשוט יותר דרי הממלכה יכולים להתחבר וליצור מציאויות חדשות ויצירתיות.
אנחנו בניו של מלך! כלומר אנו נסיכים! והמלך הזה הנותן חיים לכול, הוא הנותן בנו את חיינו, הוא שנתן בנו את צלמו, והוא שמנהיג את העולם כולו אל עבר ייעודו. השייכות הזו אינה תובנה שכלית אלא הרגשה של שותפות
36 שיעור מס' 2 עא ֹכ ַ עלכִת
