Page 36 - במחנה ינואר 2019
P. 36
הלוחמים איך לטפל בפצועים האחרים. תחת אש כבדה, הוא הוביל את הכוח הנפגע ממקום האירוע לתחנת האיסוף הגדודית (תאג"ד). על-אף הנחיית הרופא, סירב ציק לעלות לכלי
הפינוי ורץ חזרה לנקודת האירוע כדי לטפל
בשאר הפצועים. על מעשה זה הוא קיבל את צל"ש אלוף פיקוד המרכז. "אחד החיילים משך אותו מאחורי הקיר, ראיתי פצוע והגעתי אליו. עשיתי מה שהייתי צריך לעשות, תמיד אמרתי את זה. נכון שירו שם ושהיו טילים, אבל כמו שלוחם מתבקש להסתער על מחבל, אז חובש אמור לרוץ לפצוע בין אם יש אש או אין אש״. בין ארבעת הפצועים הנוספים, היה גם שמואל טולדנו, חבר ילדות של רס״ר (מיל׳) ציק שלמד
וגדל איתו בנצרת עילית. ״אחרי שפינינו את רוזנר שמעתי בקשר שטולי (שמואל - ע"ג)
נפל. הייתי בלחץ נוראי כי לא הבנתי שהוא נפל תרתי משמע, ושהרגל שלו התרסקה, חשבתי שהוא מת. כשהגעתי לטפל בו חשתי הקלה
כי הוא היה חי. זה הכניס אותי לפרופורציות כי הבנתי כמה מהר אני יכול לאבד את מי שחשוב
לי״, מספר רס"ר (מיל') ציק. רס״ן רועי רוזנר נפטר מפצעיו על המסוק בדרך
לבית החולים לאחר הטיפול הראשוני שקיבל מהחובשים בשטח ומהפרמדיקים לאחר מכן.
"לא תיארנו לעצמנו שהוא הולך למות. כשאתה חושב על חייל גוסס אתה מדמיין אותו עם
פצעים בכל הגוף. היה לו רק פצע קטן בצוואר", משחזר רס"ר (מיל') חן שאמלי, חובש בגדוד חרוב ששירת תחת פיקודו של רס"ן רוזנר ז"ל.
"הוא המשיך לחלק פקודות בשטח ולהדריך אותנו ובחלק מהזמן הוא שם שתי אצבעות
והחזיק לעצמו את הפציעה, זה פשוט הזוי".
באיזה סרט הייתי?
באותו הלילה, חזרו לוחמי הפלוגה המסייעת בחזרה לשטחי הכינוס. שם פגשו את מפקד
הגדוד ושאר הפלוגות, והתכנסו במעגל. "עשו לנו שורת פריקה לנשקים. אנחנו פורקים
רס"ר (מיל') עידו בר, לוחם בגדוד: "ברור שהכניסה השנייה לעזה
הייתה קשה יותר, אבל במקום
מסוים, יכול להיות שהיא עזרה לנו - היא סיפקה לנו תעסוקה והסחת
דעת מכל מה שקרה. היינו יותר מודעים והרגשנו שכבר ראינו הכל ושאי אפשר להפתיע אותנו"
שאחריו הגיעה תחושת חום בכל הגוף. נפלתי לרצפה ולא שמעתי כלום, ואחרי כמה שניות
ראינו שרוזנר נפגע. תוך כדי ירי טילים משכו אותו והתחלנו לירות בחזרה במקביל״, נזכר
רס״ר (מיל׳) טל אדינגר, לוחם בגדוד. "אני זוכר שהסתכלתי על רועי וירד לו דם. שאלתי אותו אם הוא בסדר, וביקשתי ממנו שאם הוא בסדר שימצמץ", מוסיף רס"ר (מיל') עידו בר, לוחם בגדוד. "הרמנו אותו באלונקה ורצנו איתו כמה עשרות מטרים בזמן שטנק חיפה עלינו, אבל
ביקשו מאיתנו לרוץ בחזרה פנימה. נכנסנו לתוך בור וחיכינו לעוד הוראות".
תחת אש כבדה
רס"ן רוזנר נפצע בצווארו. רס"ר (מיל') מנחם ציק, ששירת בתור חובש, היה הראשון להעניק
שור עבר מאז הקרב ההוא במבצע
"עופרת יצוקה". בשמונה בינואר
009 ,2 עשרה ימים לפני סוף המבצע,
הפלוגה המסייעת של גדוד חרוב בחטיבת כפיר נכנסה לראשונה ללחום בעזה. לוחמי הגדוד היו אחוזי התרגשות וחיכו לרגע בו יודיעו להם כי הם נכנסים קרקעית ללחימה. "אחרי עוצר יציאות של יותר מחודש, שחררו אותנו הביתה בחמישי
בערב והקפיצו אותנו חזרה בשבת בצהריים. אני זוכר שהיינו ברבאק מטורף. התרגשנו
ורצינו להיכנס לעזה. כל פעם דחו אותנו וזה היה כבר כמעט שבועיים מתחילת המבצע", מספר רב סמל ראשון (רס"ר) (מיל') אלכס
סטדניק, חובש בפלוגה המסייעת בגדוד חרוב. "הגענו לכיסופים ולא ישנו שלושה ימים. הלכנו להתארגן בנבי מוסא וסחבנו את כל הדברים.
כשאמרו לנו שנכנסים - פתאום הבנו שזה אמיתי, שזה קורה. באותו הרגע, ההתרגשות הפכה לפחד". המשימה שהוטלה על הפלוגה
המסייעת הייתה ברורה - השתלטות על שטחים בציר מרכזי באזור כיסופים, קיבוץ
במערב הנגב הצפוני, כשני קילומטרים ממזרח לרצועת עזה. תחילה, היה שקט. "הייתי מאחורי
בית עם רוב המחלקה. ליד הבית הייתה רפת עם פרות ורציתי ללכת ללטף אותן, עד כדי- כך היה שקט. אחד המפקדים ראה אותי ואמר
לי לא לעשות שטויות. הוא אמר שקיבלנו מידע מודיעיני ושעכשיו אנחנו הולכים לחטוף", משחזר רס"ר (מיל') סטדניק. "שנייה אחרי זה שמעתי 'בום' וצרחה של חובש שצעק 'רוזנר
פרח'".
"הבנתי כמה מהר אני יכול לאבד את מי שחשוב לי״ צילום: דובר צה"ל
לעבר הכוח שוגרו מספר טילי אר-פי-ג'י לו טיפול רפואי. ״רועי היה בהכרה כשהגעתי והוא
דיבר עם החיילים, אני התעסקתי נטו בלטפל בו. שאלתי אותו איך הוא מרגיש כדי שיגיד לי
איפה כואב לו ואדע איפה הוא נפצע. הוא אמר לי 'לא כואב לי, אני קצת חלש', והמשיך לפקד לכל אורך הדרך בזמן שאני מטפל לו בפציעה בצוואר״, הוא משחזר. רס"ר (מיל') ציק המשיך
לטפל ברוזנר, בעוד שהוא מנחה את שאר
ונפתחה אש מקלעים. מפקד הכוח, רב-סרן (רס"ן) רועי רוזנר, וארבעה מחייליו, נפצעו. ״אחרי שפתחנו את שני הבתים שהיו שם
ניגשתי לרוזנר. הייתי עם נשק צלפים על הגב, הוא ביקש ממני לוודא שלא מגיע מישהו
לתפור אותנו מהציר לידנו. הסתובבתי והלכתי כמה צעדים, ואז שמעתי והרגשתי פיצוץ אדיר,
36 / / ינואר 2019
