Page 102 - 70 שנות הגנה אוירית

גלשון ממש באזור מחנה גיבור, גזרה שבה לא היה נ"מ. לדברי שלו, ההערכה הייתה שהאויב ידע היכן נוכחות הנ"מ לוקה בחסר ומשם
חדר. בעקבות אירוע ליל הגלשונים שונתה ותוגברה ההערכות. עם עד אז היה רק פרוס רק גדוד אחד, הרי שלאחר אירוע הגלשונים
תוגבר המערך בגדוד שני. ואולם חרף התגבור בגדוד שני, עדיין יכולות הגילוי והיירוט היו לא פשוטות ומוגבלות יחסית, הן בשל
מגבלות מערכות המכ"ם בגילוי מטרות בעלות שח"מ (שטח חתימת מכ"מ) נמוך מאוד, והן בשל הטווחים המוגבלים של מערכות הנשק. המכ"מים עברו התאמות ממכמ"ים רגילים למכ"מים לגילוי גלשונים,
עם הורדת ספים, מצב שהוביל, לדברי שלו, להתראות שווא רבות. לדעת שלו, ריכוז מאמץ זה נשא פרי חרף הקשיים. גורמי
מודיעין בכירים העריכו בשעתו שהאויב ביטל משימות ותכנונים בגלל נוכחות הנ"מ.
ההערכה הייתה שהחיזבאללה צופה מקרוב בנעשה בקו הגבול ועל כן נעשו כל העת מאמצי שבירת שגרה, שינויים בעמדות
פריסה, ייצור של דמאים, ירי מייצר נוכחות וכו', בשילוב עם חטיבה 769 ו-300 בגזרת אוגדת הגליל, בתאום ובעבודה משולבת.
"הפעילות הזאת נמשכה למעשה עד אחרי מלחמת לבנון
השנייה והיא גבתה לעיתים מחירים לא פשוטים", מציין גיל שלו.
"ההתכוננות והדריכות חייבה אותנו להיות מקצוענים בשטח, ללמוד את השטח, לעשות פעילות, לנוע ממקום למקום והיא אשר גרמה
לעיתים לתקלות שגבו מחיר בחיי אדם. כשאתה מתכונן, ועושה סיורי אתרים ע"מ לבדוק עמדות, ונוסע פעמים רבות, עלולות
להיגרם טעויות. כך למשל נגרמו התהפכויות של ג'יפים ורכבים במסגרת פעילות מבצעית וגם תאונת נגמ"ש, שגבו מחיר יקר של
חיי אדם". עיקר הנטל בפעילות הקו הכחול הוטל על הגדודים הסדירים,
66 ו-947 שהיו אז גדודי וולקן ומאוחר יותר מחבט ואחר כך מחבט וסטינגר, ועל גדוד 946 , גדוד צ'פארל (דרקון) שעד שנת 1999 היה שייך לאגד 167 ועבר לאגד 168 שגם כן נשא בנטל, כל זאת לצד גדודי מילואים נוספים שהחזיקו קווים שלמים. רוב הפעילות הייתה
לאורך הקו, אך הייתה גם פעילות חוצת גדר.
ומוצב יונית, ועד מורדות החרמון (רג'ר) בואכה מורדות הר דוב. "זאת הייתה אחת הפעילויות הכי קשות והכי מאתגרות", נזכר
שלו. "עיקר ההתמודדות היא מול שגרה, מול אויב שבוחר מתי לבוא ועיקר הקושי היה לשמור את הכוחות ערניים ודרוכים. זה היה מתיש
ולא פשוט, והיו לא מעט אתגרים ותוצאות חיוביות". "אפשר היה לבחור לשבת ולבצע רק את המשימות הללו, ואפשר
היה להיות משולב יחד עם העבודה של צה"ל ובמילים אחרות - לקחת אחריות", מציין שלו. "הבחירה, הייתה באפשרות השנייה, כלומר בלקיחת חלק בלתי נפרד מן ההוויה הכי מבצעית בצה"ל. בגזרות הללו פעלו גדודי חנית ומפקדים בכירים ביותר. מפקד
האוגדה היה מופז, המח"ט - גבי אשכנזי, הסמח"ט - אלעזר שטרן ואנחנו, שהיינו כל הזמן איתם כולל בצוע מארבים מתוכננים בדרום לבנון ע"י הוולקנים."
"זה הפך אותנו לחיילים טובים יותר, ללוחמים טובים יותר ולא להפוך להיות 'צבא אחר', מספר גיל שלו. "היינו ביחד,
בתורנויות המטבח, ורשימת השמירה". המשימה המרכזית של מערך הנ"מ
באותה גזרה הייתה מול איום השק עור, מצד ארגונים כמו אחמד גיבריל, כאשר
התקרית המוכרת ביותר הייתה זו של ליל הגלשונים, ב-25 נובמבר 1987. שלו
היה אז קמב"ץ 947 . הגדוד ירד בדיוק שבועיים לפני זה מתעסוקה רצופה של
8 חודשים כאשר סוללה אחת נשארה בגזרת רכס רמים - מנרה.
עד מהרה התברר שבוצעה חדירה של
פרק 6
רועי מוקד, דורון איתן, שלומי מינצר וליאור לוסקי 3 מסו"לים של סוללה ב׳ 946 וסמסו"ל 1
רמית מושלגת בתל חזקה
100