Demo2

Page 4 - Demo2

P. 4

מעשה ברבי אמנון שחי בימי הביניים בעיר מגנצא בגרמניה והיה גדול הדור. החלו ההגמון והשרים של אותה עיר מבקשים
ממנו שימיר את דתו, הפצירו בו ללא הרף.
יום אחד, כשלא יכול היה יותר לעמוד בלחצם, ביקש להסירם מפניו ואמר: "תנו לי זמן שלושה ימים ואשיבכם דבר". ברגע שיצאו מילים אלו מפיו – הבין עד כמה
שגה וחטא.
האם יש בכלל אפשרות כזו?!
ויצום, ויתפלל ויבכה. למועד שלושה ימים – לא התייצב רבי אמנון בפני ההגמון. שלח ההגמון חיילים להביאו. לשאלת ההגמון – מדוע לא הגיע למועד, השיב רבי אמנון וביקש כי יכרתו את לשונו על כי אמרה את
המשפט הנורא: "תנו לי זמן שלושת ימים".
ויען ההגמון ויאמר: "לא הלשון תיכרת, אלא הרגלים אשר לא באו במועד! והידיים שסרבו לסמן את הצלב".
ויכרתו את ידיו ואת רגליו של אמנון.
אותו יום – ערב ראש השנה היה. ובראש השנה בשעת קדושה של מוסף, ביקש רבי אמנון והעלוהו כרות ידיים ורגליים לבימה, אצל ארון הקודש ושם חיבר את התפילה
הנפלאה: "ונתנה תוקף קדושת היום". בסיימו התפילה – יצאה נשמתו בטהרה.
הסיפור שלעיל, (המופיע בספר אור זרוע, הלכות ראש השנה), קיבל משנה תוקף במאה ה-20: המלחין יאיר רוזנבלום הגיע לקיבוץ בית השיטה, אשר איבד 11 מבניו במלחמת יום כיפור, ולאחר מכן חיבר לחן משלו לפיוט העתיק. החיבור בין אימת ימי הביניים לאימת המלחמה יצר את העיבוד הנוכחי לפיוט, הנאמר עד היום בבתי הכנסת בתפילת מוסף של ראש השנה ויום
כיפור.
ונתנה תוקף
וְּׁנַתֶּנה ֹּתֶּקףְׁקֻּדַשתַהיוֹם,ִכיהוּאנוָֹראְׁוָאֹּים. וּבוֹ ִת ָנ ֵשא ַמ ְׁלכוּ ֶּתךָ, ְׁו ִיכוֹן ְׁב ֶּח ֶּסד ִכ ְׁס ֶּאךָ, ְׁו ֵת ֵשב ָע ָליו ֶּב ֱא ֶּמת. ֱא ֶּמת ִכי ַא ָתה הוּא ַד ָין וּמוֹ ִכי ַח ְׁויוֹ ֵד ַע ָו ֵעד, ְׁוכוֹ ֵתב ְׁוחוֹ ֵתם ְׁוסוֹ ֵפר וּמוֹ ֶּנה, ְׁו ִתְׁז ֹּכר ָכל ַהִנ ְׁש ָכחוֹת, ְׁו ִת ְׁפ ַתח ֶּאת ֵס ֶּפר ַהִז ְׁכרוֹנוֹת, וּ ֵמ ֵא ָליו ִי ָק ֵרא, ְׁוחוֹ ָתם ַיד ָכל ָא ָדם בוֹ. וּ ְׁבשוֹ ָפר ָגדוֹל ִי ָת ַקע ְׁוקוֹל ְׁדּ ָמ ָמה ַד ָקה ִי ָש ַמע. וַּמְׁלָאִכים ֵיָחֵפזוּן,ְׁוִחילוְּׁרָעָדהיֹּאֵחזוּן, ְׁויֹּא ְׁמרוּ: ִה ֵנה יוֹם ַה ִדּין ִל ְׁפ ֹּקד ַעל ְׁצ ָבא- ָמרוֹם ַב ִדּין. ִכילֹּאִיְׁזכוּ ְׁבֵעיֶּניךָ ַבִדּין. ְׁו ָכל ָב ֵאי-עוֹ ָלם ַי ַע ְׁברוּן ְׁל ָפ ֶּניךָ ִכ ְׁב ֵני- ָמרוֹן. ְׁכַבָקַרתרוֶֹּעה ֶּעְׁדרוֹ, ַמֲעִבירצֹּאנוֹ ַתַחת ִשְׁבטוֹ, ֵכן ַתֲעִבירְׁוִתְׁסֹּפרְׁוִתְׁמֶּנהְׁוִתְׁפֹּקד ֶּנֶּפש ָכל ָחי. ְׁו ַת ְׁח ֹּתךְ ִק ְׁצ ָבה ְׁל ָכל ְׁב ִר ָיה. ְׁו ִת ְׁכ ֹּתב ֶּאת ְׁג ַזר ִדּי ָנם. ְׁברֹּאש ַה ָש ָנה ִי ָכ ֵתבוּן וּ ְׁביוֹם צוֹם ִכפוּר ֵי ָח ֵתמוּן: ַכ ָמה ַי ַע ְׁברוּן ְׁו ַכ ָמה ִי ָב ֵראוּן, ִמי ִי ְׁח ֶּיה. וּ ִמי ָימוּת, ִמי ְׁב ִקצוֹ וּ ִמי ל ֹּא ְׁב ִקצוֹ, ִמי ַבַמִיםוִּמי ָבֵאש, ִמי ַבֶּחֶּרבוִּמי ַבַחָיה, ִמי ָב ַר ַעש וּ ִמי ַב ַמ ֵג ָפה, ִמי ָינוּ ַח וּ ִמי ָינוּ ַע, ִמי ִי ָש ֵקט וּ ִמי ִי ָט ֵרף, ִמי ִי ָש ֵלו וּ ִמי ִי ְׁת ַי ָסר, ִמי ָירוּם וּ ִמי ִי ָש ֵפל, ִמי ֵי ָע ֵשר וּ ִמי ֵי ָע ִני. וְּׁתשוָּבהוְּׁתִפָלּהוְּׁצָדָקה ַמֲעִביִרין ֶּאת ֹּרַע ַהְׁגֵזָרה. ֱא ֶּמת ִכי ַא ָתההוּאיוְֹׁצָרם, ְׁו ַא ָתהיוֵֹד ַע ִיְׁצָרם, ִכי ֵהם ָב ָשר ָוָדם. ָא ָדם ְׁיסוֹדוֹ ֵמ ָע ָפר ְׁוסוֹפוֹ ֶּל ָע ָפר, ְׁב ַנ ְׁפשוֹ ָי ִביא ַל ְׁחמוֹ. ָמשוּל ְׁכֶּחֶּרס ַהִנְׁשָבר, ְׁכָחִציר ָיֵבשוְּׁכִציץנוֵֹבל,וְּׁכֵצלעוֵֹבר, וּ ְׁכ ָע ָנן ָכ ֶּלה, וּ ְׁכרוּ ַח נוֹ ָש ֶּבת, וּ ְׁכ ָא ָבק פוֹ ֵר ַח, ְׁו ַכ ֲחלוֹם ָיעוּף.
אלוהים וענייו / אורי צבי גרינברג
אימתי מתפלל העשיר ואימתי העני? וכיצד מתפלל העשיר וכיצד העני? תפילת העשיר קבועה בסדר התפילות מדור ועד דור בכל לשון. וכשם שיש שעה קבועה לאכילה ושתיה ולמנוחות, כך יש לו שעה קבועה לתפילה. ארובות העשן עשנות. העדר נמצא בשדה. גלגלי המכונות בשיקשוקם ואגב עומד הלה ומתפלל. הוא אומר: אלוהינו... בלשון רבים. ואילו תפילת העני בשעה שלא יום ולא לילה בנפש. פעם בדרך ופעם בפונדק. על פי סדר התפילות הנמצא ברוח ועל פי היגונות עד חדרי בטן. גב הבגד שנחרך משמש מתפלל בירקרוקת שבו. חרטומי הנעליים, הקשים והקהים כפת קבר שלו – מתפללים. מראית הידים הנבוכות מתפללת. ודאי עמוק מאוד הוא בתחתית הזמן כשעני עומד ומתפלל בתמצית הצלותא וגונח מן הדם:
אלוהי! בלשון יחיד.

2 3 4 5 6