Page 14 - summit 2020

לחיים ותוכנית שומרי סף - הפכו למוכרים ושימושיים. כמעט כל עובדי השיקום (125 משתתפים) עברו הכשרת "שומרי סף", שמלמדת לזהות סימנים מוקדמים של חשיבה והתנהגות אובדנית. אחרי מיפוי של כל משתקמי המערך, היה בידינו מידע על מי שנמצאים בסיכון בינוני ונערכה עבורם תוכנית ביטחון. כמו כן, איתרנו את כל מי שנמצאים בסיכון חמור ובנינו עבורם קבוצה ייחודית - "המחוברים לחיים" - הפועלת על פי עקרונות
ה-DBT, בהנחייתן של עדי מנצור ורעות קדוש.
המפעל ומרכז הספורט המשיכו לפעול תוך מאבק יום־יומי לספק למשתקמים תעסוקה וחברה. יחידות אלו נפגעו יותר מכול מהסגרים, וההתמודדות שלהן, כפי שבוודאי תשמעו מהמנהלות, הייתה מאתגרת במיוחד. הליווי והטיפול ביחידות הדיוריות נמשכו, והיו צמודים ומחוברים לצורכי המשתקמים.
בתוך כל אלה נפרדנו מעמית, המנהלת של יחידת המתבגרים, בתום שנים רבות ומשמעותיות במכון. לשמחתנו, היא ממשיכה איתנו בכובע מעט שונה, שיש לו תרומה חשובה לצוות הטיפולי
של המכון.
איתן גפן, שנכנס לתפקיד במקומה, "ירש" גם את ההתמודדות עם הקורונה, ולמעשה נכנס לתפקידו כמו בעיצומה של מלחמה. אני צופה באיתן ומתרשם שהוא חי את הקהילה ואת האנשים שהוא עובד איתם, מחובר וקשוב למתרחש
ברגישות ובקצב הנכונים.
ריטה, מנהלת קהילת המבוגרים הצעירים, ונטע סיבוני, מנהלת הדיור המוגן, התמודדו עם צורכי המשתקמים בתקופה שבה הועצמו החרדה והבדידות, ויחד עם צוות מסור ומחויב הצליחו להחזיק יחידה פועלת, מקצועית ורבת תושייה. המסירות של כל מנהלי היחידות היו הפגנה מעצימה של טוטליות, אנושיות
ואהבה לתפקיד, למשתקמים ולעובדים.
זו היתה שנה שבה כל העובדים נדרשו להקרבות ול"זיגזג" מקצועי ואישי. על כך, שלוחה לכולם תודה ענקית.
לשנה הבאה אני מאחל לכולנו שנצליח להחזיק את הדואליות - לווסת את הכמיהה לחזור למה שהיה ולא למהר מדי לחזור לשם; שנחזור בהדרגה ככל שאפשר לעולם שבו נשוב ליהנות ולהתפתח, ושיהיו לנו, כמכון, כל התנאים האפשריים להמשיך
ולצמוח. דני שטיינברג, מנהל מערך השיקום
בצל אירועי הקורונה, סטינו השנה מהמסלול באופן יוצא דופן. עמדנו בפני גילויים והתמודדויות חדשות שלא הכרנו כמותם, ואשר דרשו מאיתנו הסתגלות למציאות של שינויים ולאתגר של התאמות. כל יחידות השיקום נאלצו ללמוד לעבוד אחרת.
מה גילינו השנה?
גילינו מחדש את הפשטות. שוב למדנו שאפשר להתרגש מדברים פשוטים וקטנים, כאלה שקודם לכן היו כל כך מובנים מאליהם.
הטכנולוגיות (כמו הזום) שפרצנו לחיינו לימדו אותנו שמושגים של קרבה וריחוק הם במידה רבה מושגים של העולם הפנימי שלנו, שלא תמיד תלויים דווקא במרחק הפיזי בין שני אנשים
שנפגשים. שלא לדבר על הזום הקבוצתי....
גילינו שהסתגלות למצבים משתנים היא הבסיס להישרדות, כי היא מזמינה אותנו לחיות בהווה. גילינו גם הרבה כישורי הסתגלות מפתיעים.
למדנו קצת יותר להכיל, לשאת ולחיות באי־ודאות.
בתחילה, המגפה עצרה כל התחדשות והתקדמות. היינו עסוקים בעיקר בשמירה על הקיים ועל השגרה שהותקפה (ועדיין מותקפת) כל הזמן. זו הייתה שנה שבמידה רבה עצרה את חיינו. שנה שבה למדנו מה פירוש לתפקד במצבים של
תשישות ועומס יתר.
מצד שני, בעקבות התפקוד המופלא של כל היחידות בהתמודדות עם המגיפה - זו הייתה שעתנו היפה ביותר, כפי שהיטיב צ'רצ'יל לומר על החיילים שמילאו את חובתם במלחמה. היצירתיות, ההתמסרות והתושייה שגילו כל הצוותים, ללא יוצא מן הכלל, היו מופת להתמודדות, להתגייסות ולאדפטציה מדויקת וזריזה. גם לצד התנהלות איטית מעט של משרד הבריאות, אנחנו, בסאמיט, הצלחנו להגיב לאירועים באופן נכון ומבעוד מועד. היו לאורך השנה ההרבה רגעים של מרירות, תסכול, כעס וחרדה, ובכל זאת הצלחנו להכיל ולהחזיק את כל המשתקמים
באופן מעורר התפעלות.
המשאבים שנדרשו מהצוות, ועדיין נדרשים, הם עצומים, אבל אני חש גאווה רבה על כך שהצוות נרתם לעבודה; למרות הקשיים, למרות האתגרים בבית ולמרות האיומים.
למרות הכול, הצלחנו השנה להוביל פרויקט שנועד להיאבק בגל ההתאבדויות שפקד אותנו ב־2019 - המגפה הקודמת, כפי שאני נוהג לקרוא לו. רוב השינויים שהתחלנו ליישם כבר מוטמעים. מושגים כמו הערכת אובדנות, תוכנית ביטחון, קבוצת מחוברים
דבר מנהל מערך השיקום
דו״ח פעילות שנתית 2020
14