Page 4 - summit 2020
P. 4
נוסף על אלה, יצרנו למען המשפחות מרחבי מפגש ושיח חודשיים בזום - הן בקבוצות קטנות והן בערבי מפגש גדולים. דיברנו על התמודדות בזמן משבר, על התמודדות עם התנהגויות
(acting out) ועל היכולת לנהל שיח רגשי עם הילדים. אתגר רציני היה המשך הנחיית האומנה אצל סבים, שהיו
בקבוצת סיכון. אפשרויות המפגש הצטמצמו מאוד.
קושי נוסף שעלה היה ההתמודדות של משפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ששהו בבית ללא מסגרות. תגברנו את המערך בצורה יוצאת דופן, גם באמצעות תרומות, והפעלנו
חונכים רבים לתמיכה ולעזרה למשפחות.
כמו כן, בעזרת תרומות וסיוע של משרד הרווחה הצלחנו לחלק מאות מחשבים לילדי האומנה, לצורך למידה ופעילות פנאי.
למרות המצב, ניסינו לדבוק בכל הכוח בשגרת העבודה ובפרויקטים החשובים. את סדנת המתבגרים השנתית, המיועדת להכין לחיים עצמאיים את המתבגרים בשנה האחרונה לאומנה,
קיימנו בתנאי התו הסגול. הסרט "ילדים על תנאי", שהופק בתמיכת סאמיט על ידי היוצרים נעם דמסקי ועידו בהט, הוצג בפסטיבל דוקאביב ובהוט 8 והוקרן בכמה אירועים למשפחות ולאנשי מקצוע. הסרט עוקב מקרוב, לאורך כשלוש שנים, אחר קורותיהם של שלושה בוגרי אומנה. זהו מסמך אנושי נוגע ומרתק, שעורר שיח חשוב בנושא האומנה בכלל וכן לגבי גיל סיום האומנה והצורך בליווי המתבגרים.
המשכנו בכל הכוח בהפעלת המרפאה הפסיכיאטרית, שנתנה מענה מתוגבר בעת הזו.
ככל שניתן, המשכנו גם את הטיפולים בילדים במרכזי הטיפול האזוריים. המשכנו את פרויקט מימ"ד, העוסק בקשר שבין ההורים לילדים, וקיימנו את המפגשים הן בזום והן במרחב
הפתוח, היכן שניתן.
תחום שבו המשכנו לאורך כל הדרך, ואפילו ביתר שאת, היה השמת ילדים במשפחות. המשכנו לגייס משפחות באמצעות ערבי חשיפה לאומנה בזום. מעניין שמשפחות שונות הגיעו אלינו דווקא עקב המשבר, כאשר הצורך לתרום ולהעניק לילדים בית
עמד לנגד עיניהם כמשימה חברתית חשובה.
המשכנו להעמיק בעבודת האומנה הטיפולית ויצרנו מסגרות להתייעצויות ולדיונים קליניים פרטניים בצוותים רב־מקצועיים, שנועדו לקדם כל ילד ולסייע למשפחות האומנה.
את השנה סיימנו באווירה אופטימית, עם קבלת האישור לחיסונים.
אורית עמיאל, מנהלת שירות האומנה
דבר מנהלת שירות האומנה
זו הייתה "השנה המשונה"; שנת ה־19 COVID. מהות העבודה באומנה הוא החיבור האישי, הקשר עם ילדים ומתבגרים. חיבור שבמרכזו עומדת מנחת האומנה, שמגיעה לביקורי בית. זהו שטח העבודה שלה. שנת 2020 קטעה את רצף העבודה,
המהותי כל כך לאומנה.
השילוב בין עבודה שדורשת מפגש וקשר ישיר, ואשר הוגדרה מטעם המדינה כעבודה חיונית, לבין צוות עובדים שגם הוא נדרש לשמור על עצמו ולא פעם מצא את עצמו בבידוד, בבית, עם ילדים המנותקים ממסגרות החינוך - לא היה קל. העבודה
העיקרית שלנו ניזוקה.
הצוות המוביל של השירות נפגש באופן אינטנסיבי כדי לתת פתרונות לבעיות שעלו לנוכח המצב. במקביל, התחלנו לייצר מחשבות ורעיונות לעבודה בדרכים אחרות, שיאפשרו לנו לתמוך בצוות, ימנעו שחיקה ויאפשרו לנו להמשיך לקבל עלינו את האחריות לאומנה ולילדים. עשינו זאת באמצעות הזום, וכשזה לא התאפשר - גם באמצעות הטלפון. ברגע שזה התאפשר לנו, נפגשנו במרחב הפתוח. זה היה טוב יותר, אבל גם שם לא
היה קל ליצור אינטימיות והקשבה.
מה שעמד לנגד עינינו היה שימור הקשר בין הילד להוריו, באופן שיאפשר המשכיות וככל שניתן ימנע הדבקות. זו הייתה משימה לא קלה, בעיקר באזורים האדומים.
כמו כן, המשכנו לתגבר את התמיכה הרגשית בצוותים באמצעות הדרכות ומפגשי צוות בזום. היה חשוב לתמוך ב ְמכל העבודה העיקרי.
עוד בתחילת האירועים, בהתקשרות שקיימנו עם אוניברסיטת בר־אילן, ליווינו את הצוות במחקר שבדק את השפעת הקורונה על העבודה. תוצאות המחקר העלו כי לתמיכה הרבה שקיבל הצוות הייתה משמעות רבה, והיא שימשה "דלק" למילוי המשימות. כמו כן, המחקר בדק את הקונפליקטים והבעיות שהתעוררו עקב הצורך לנהל את המפגשים עם המשפחות
בסטינג חדש.
סקר נוסף שערכנו היה על אודות מתבגרים באומנה וכיצד משתקף מצבם בעיני מנחות האומנה. הסקר מצא הקבלה לממצאים כלל־ארציים על תחושות הבדידות והניתוק בקרב מתבגרים ועל ירידה בלימודים ובמוטיבציה ללמוד. עם זאת, המתבגרים באומנה דיברו על החיזוקים שהם מקבלים מהורי האומנה בתקופה זו. לאחר שקיבלנו את תוצאות הסקר ערכנו מפגש זום גדול להורי האומנה בנושא ההתמודדות עם המתבגרים ובעיותיהם. במפגש החשוב עלו סוגיות ודאגות
שהציפו את הורי האומנה, יחד עם תחושות הרגעה ותקווה.
דבר מנהלת
דו״ח פעילות שנתית 2020
4
שירות האומנה
