Page 17 - etmol_134
P. 17

‫ירושתו של השר שמאמה‬

‫שליחים ספרדים ואשכנזים מתדיינים בליוורנו‬

‫לתולדות הארץ‪ ,‬לבית הספרים הלאומי‬           ‫מאת רבקה פלסו‬                        ‫נסים שמאמה היה שר הכספים של‬
‫והאוניברסיטאי‪ .‬תעודות אלו‪ ,‬המלוות‬                                               ‫הביי‪ ,‬מושל תוניסיה במחצית הראשונה‬
‫במחקר שערך ד״ר אברהם חיים‪ ,‬הן עדות‬    ‫לאשכנזי ירושלים גם בהיותו בתוניסיה‪,‬‬       ‫של המאה ה־‪ 19‬וממנהיגי הקהילה‬
‫חשובה לתולדות הארץ במאה ה‪19-‬‬          ‫במידה ישווה לתרומות שתרם לספרדים‪.‬‬         ‫היהורית‪ .‬קשה היה להיות גזברו של‬
‫ולפני כן‪ .‬את ארכיונו האישי השאיר‬      ‫נציגי הספרדים טענו לעומתם‪ ,‬שלפי‬           ‫הביי‪ ,‬שהיה בזבזן גרול והסתכסך גם עם‬
                                      ‫ההסכם מגיע להם כל הסכום‪ .‬האשכנזים‬         ‫מרינות אירופה שביקשו להגביר את‬
  ‫אליהו אלישר לארכיון הציוני המרכזי‪.‬‬  ‫לא קיבלו את הטענה ושלחו אף הם שני‬         ‫השפעתן במדינה הצפוץ־אפריקאית‪ .‬בסו­‬
                                      ‫שלוחים לליוורנו להתדיין על הירושה‪.‬‬        ‫פו של דבר בזבזנותו של הביי ונוכלות‬
       ‫ירושת שמאמה‬                    ‫השלוחים היו שלמה זלמן לוין‪ ,‬ראש‬           ‫שריו הביאו את המדינה אל סף פשיטת‬
                                      ‫ישיבה וממייסדי שכונת מאה שערים‪,‬‬           ‫רגל‪ ,‬מצב שאיפשר לצרפתים להשתלט‬
‫בימים אלה מוצג חלק מהתעודות‬           ‫ויואל משה סלומון‪ ,‬מראשוני שכונת‬           ‫על המדינה‪ ,‬אליה נטשו עיניים מזה זמן‬
‫בבית‪-‬הספרים הלאומי‪ .‬ארבעה שטרות‬       ‫״נחלת שבעה״ שאחר‪-‬כך היה בין מייסדי‬        ‫רב‪ .‬את האשם מצאו התוניסים בקאיד‬
‫מן האוסף מספרות את סיפור ירושתו של‬                                              ‫)השר( היהודי‪ ,‬אולם זה נמלט בזמן‬
‫השר נסים שמאמה והמאבק עליה שנמ­‬                         ‫המושבה פתח‪-‬תקוה‪.‬‬        ‫מהמדינה‪ ,‬התיישב בפריז ואחר־כך בלי־‬
                                      ‫אליהו אלישר‪ ,‬מצאצאי משפחת אלי‪-‬‬            ‫וורנו שבאיטליה‪ ,‬שם מת בחודש טבת‬
                          ‫שך זמן רב‪.‬‬  ‫שר‪ ,‬היה מן המנהיגים הבולטים של בני‬        ‫תרל״ג‪ ,1873 ,‬והשאיר צוואה בה הוריש‬
‫השטר הראשון ממנה את הרב יעקב‬          ‫הארץ במשך יותר מששים שנה‪ .‬נולד‬            ‫את רוב הונו לבני אחיו‪ ,‬לו עצמו לא היו‬
‫שאול אלישר ואת הדיין משה חי גאגין‬     ‫בירושלים ולמד בבית‪-‬הספר של כל‬             ‫ילדים‪ ,‬ו־‪ 200‬אלף פראנק הקציב לישיבה‬
‫כשליחי הקהילה הספרדית בירושלים‬        ‫ישראל חברים‪ .‬שירת כקצין בצבא‬
‫וחתומים עליו ראשי הקהילה‪ .‬השטר‬        ‫התורכי במלחמת העולם הראשונה‪,‬‬                                         ‫בירושלים‪.‬‬
‫מודיע כי שכרם של השליחים יהיה ‪10‬‬      ‫למד משפטים באוניברסיטת ביירות והיה‬        ‫ממשלת תוניסיה ניסתה לזכות בירושה‬
‫אחוז מכל סכום שיצליחו לגבות‪ .‬השטר‬     ‫מהפקידים הבכירים של ממשלת המנדט‪.‬‬          ‫הגדולה בטענה שזהו כסף שנעשה בתו­‬
‫השני הוא ההסכם ששני השליחים —‬         ‫הוא היה ממארגני הקהילה הספרדית‬            ‫ניסיה‪ .‬נערכו משפטים רבים ובהתערבות‬
‫יעקב שאול אלישר ומשה חי גאגין‪,‬‬        ‫בארץ ונשיא ראשון שלה‪ ,‬עסקן בחיים‬          ‫ממשלת צרפת הושגה פשרה בין יורשי‬
‫הסכימו ביניהם בדרכם לליוורנו והוא בא‬  ‫המדיניים‪ ,‬מראשי ההגנה‪ ,‬וחבר בכנסת‬         ‫השר ובין ממשלת תוניסיה‪ .‬עכשיו הגיע‬
‫להסדיר את מערכת היחסים וחלוקת‬         ‫הראשונה והשניה‪ .‬אלישר פעל הרבה‬            ‫תור קיום הצוואה עצמה וכדי לשמור על‬
‫התפקידים ביניהם‪ .‬משטר זה מתברר כי‬     ‫בקשירת קשרים ויחסים עם הערבים‪ .‬את‬         ‫האינטרס של הקהילה הספרדית בירוש­‬
‫שניהם יקבלו ‪ 12‬אחוז מהסכום שיצליחו‬    ‫חייו סיכם בשני ספרים — ״חיים עם‬           ‫לים שלחו ראשי הספרדים בעיר שני‬
‫להביא עמם‪ ,‬ולא ‪ 10‬אחוז כפי שנאמר‬      ‫יהודים״ ו״חיים עם פלשתינאים״‪ .‬אלישר‬       ‫נציגים לליוורנו כדי לטפל בעניין‪ .‬השלי­‬
‫בשטר הראשון‪ .‬הם מתחייבים לחלק‬         ‫נפטר בשנת ‪ ,1981‬בהיותו בן שמונים‪-‬‬         ‫חים היו יעקב שאול אלישר‪ ,‬ששימש‬
‫ביניהם את הכסף שווה בשווה וכן ״כל‬     ‫ושתים‪ .‬הוא ציווה את ארכיונו הנוגע‬         ‫כראש אב בית‪-‬דין של ירושלים‪ ,‬והדיין‬
‫מה שיזמן ה׳ לידיהם״ בנסיעה זו‪ .‬הם‬                                               ‫שלום משה חי גאגין‪ ,‬מראשי ישיבת ״בית‬
‫מתחייבים גם שלא להעלים איש מרעהו‬                 ‫שטר המינוי של הנציגים הספרדים‬  ‫אל״‪ .‬ברבות הימים נבחר יעקב שאול‬
                                                                                ‫אלישר לראשון‪-‬לציון ולראש רבני ירוש­‬
          ‫שום דבר הקשור בשליחותם‪.‬‬
                                                                                     ‫לים ונודע בכינויו ‪ -‬יש״א ברכה‪.‬‬
                                                                                ‫עשר שנים לפני כן‪ ,‬ב‪ ,1862-‬לאחר‬
                                                                                ‫מריבות ארוכות וקשות‪ ,‬הגיעו נציגי‬
                                                                                ‫הקהילה הספרדית והקהילה האשכנזית‬
                                                                                ‫בירושלים‪ ,‬להסכם על חלוקת הכספים‬
                                                                                ‫הנתרמים לעיר — תרומות שבאו מיהו­‬
                                                                                ‫דים ספרדים‪ ,‬קיבלום הכוללים הספרדים‪,‬‬
                                                                                ‫ואילו כסף שנתרם על‪-‬ידי אשכנזים‬

                                                                                               ‫הופנה לכולל האשכנזי‪.‬‬
                                                                                ‫אבל הפעם התעוררה מחלוקת בין‬
                                                                                ‫האשכנזים והספרדים‪ .‬האשכנזים אמרו‬
                                                                                ‫שמכיוון שהנדבן עבר לגור באיטליה‬
                                                                                ‫שבאירופה‪ ,‬מקום מושב אשכנזים‪ ,‬מגיע‬
                                                                                ‫גם להם סכום מסויים מן התרומה‪ .‬הם‬
                                                                                ‫אמרו גם כי הגביר שמאמה היה תורם‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22