Page 23 - etmol_129

‫הופיע מצטפה אע׳א‪ ,‬שנשלח מטעם המדינה הנעלה‬
‫ובידיו צווים נאצלים שתוכנם‪ :‬חלוקת החובות המוטלים‬
‫בעבר ובעתיד על עדת היהודים‪ .‬היהודים נאסרו לזמן מה‬
‫במצודה השמורה‪ .‬השופט נוכח לדעת כי הם פשטו רגל‬
‫ואין ביכולתם לפרוע את החובות והם שוחררו מהמאסר‪.‬‬
‫אז יצא הצו הסולטאני בעניין חלוקת החובות‪ ,‬תוך כדי‬
‫התחשבות בשני הצדדים‪ .‬השופט התרה בעדת היהודים‬
‫לשלם את חובם בשיעורים שווים מהכספים שיאספו‬
‫בתרומות הצדקה המגיעות אליהם‪ .‬השליש השני של חודש‬

‫רמאדאן שנת ‪) 1139‬מאי ‪.(1727‬‬

‫התאסלמה ותובעת חפציה‬

‫תעודה של בית־המשפט‬ ‫נערה יהודיה התאסלמה והיא תובעת ביטול הנשואין שלה‬
‫ליהודי והתזרת תפציה שקיבלה מבעלה תמורת המוהר‬
‫שהסכום יהיה בחובתו‪ .‬עדת היהודים הספרדים התחייבה‬
‫בתשלום ‪ 50‬גרוש אסדי למרכאדה כדי להוציאם על צרכיו‬ ‫שהביאה לו‪.‬‬
‫בתנאי שיהיה חפץ למלא את תפקידו ויטפל בכל העניינים‬
‫שהוא מונה עליהם‪ .‬נרשם ב־‪ 7‬במחרם שנת ‪23) 1115‬‬ ‫פאטמה בת שועא היהודי‪ ,‬אשר מצאה בדת האסלאם את‬
‫הדרך הנכוחה‪ ,‬הבוגרת‪ ,‬בת הדעת‪ ,‬בת ארבע־עשרה‬
‫במאי ‪.(1703‬‬ ‫השנים העידה על עצמה שאין אל מבלעדי אללה ושאדוננו‬
‫מחמד‪ ,‬תפילת האל עליו וברכתו לשלום‪ ,‬הוא עבדו‬
‫אסור לפגוע בבן‬ ‫ושליחו‪ ,‬וכי היא ניערה חוצנה מכל דת החולקת על דת‬
‫האסלאם‪ .‬השופט פסק על תוקף עדותה בנוכחות בעלה‬
‫סארה בת איס חאק מתלוננת לפני בית־הדין כי אחד מבני‬ ‫יאסף בן איסאק‪ .‬הוצע לו להתאסלם‪ ,‬אולם הוא לא הסכים‬
‫העיר פגע בכבודה‪ ,‬אבל לא הצליחה להוכיח את תלונתה‬ ‫ואז פסק השופט על ביטול קשר הנישואין שלה‪ .‬לאחר מכן‬
‫היא דרשה מבעלה ומאמו סת אל־אהל בת יאסף היהודי‬
‫ונאסר עליה להתנכל לבן הנתבע‪.‬‬ ‫את חפציה אשר בעלה מסר לה בתמורה למוהר‪ .‬נרשם ב־‬

‫‪ 19‬בג׳מאד אל־אולא ‪ 9) 1131‬באפריל ‪.(1719‬‬

‫מלקות למלקה‬

‫יעקב בן אברהם הכה את מרדכי‪ ,‬רב ורופא‪ ,‬הובא לדין ונידון‬
‫למלקות‪.‬‬

‫הרב מרדח׳אי הרופא תבע את יאקוב בן אברהים היהודי‬
‫ואמר כי הוא תקף אותו במלים מגונות‪ ,‬הכה אותו בידו‬
‫ופגע בו‪ ,‬הנתבע הכחיש והרב מרדח׳אי הביא לעדות את‬
‫הרב אברהים‪ ,‬את יאקוב‪ ,‬את הרב שמעון ואת היהודי בן‬
‫איסאק‪ ...‬הקאדי הודיע לנתבע שהוא חייב במלקות ואז‬
‫הוא ציווה להלקותו‪ .‬נרשם ב־‪ 12‬בצפר שנת ‪ 8) 1114‬ביולי‬

‫‪.(1702‬‬

‫הופיעה בבית הדין הגברת סארה בת איסחאק היהודי‪,‬‬ ‫מתחייב לא לשתות יין‬
‫היא סיפרה לפני מולאנא וסיידנא השופט‪ ,‬כי עזאר בן עביד‬
‫היהודי השמיע באוזני דאוד בן מחלוף היהודי דברים‬ ‫מרכאדה בן ח׳לף נבחר כפרנס‪ ,‬אולם יש לו בעיות‪ ,‬אוהב‬
‫שפגעו בכבודה‪ .‬השופט זימן את דאוד הנזכר ובנוכחות‬ ‫הוא לשתות יין במידה מרובה ובני העדה תובעים ממנו‬
‫עביד בן עזאר )בנו של הנתבע‪ ,‬אביו נעדר מהעיר( שאל‬ ‫התחייבות כי ימנע משתיה‪ .‬מרכאדה מתחייב כי אם י שתה יין‪,‬‬
‫אותו על העניין‪ ,‬והוא הכחיש את הדבר לחלוטין‪ .‬אז ביקש‬
‫הקאדי מהגברת סארה ראיה חוקית בעניין זה והיא ציינה‬ ‫יי קנ ס בסכום גדול להקדש הר־הבית ו א שתו ערבה על כך‪.‬‬
‫כי עזאר בן עביד יעיד על כך‪ ,‬אולם עזאר לא נמצא בעיר‬
‫ירושלים הנאצלה‪ ,‬הוא נמצא מחוץ לעיר ולא ידוע היכן‪.‬‬ ‫היהודי מרכאדה בן ח׳לף הופיע במושב בית־הדין‬
‫אז הודיע לה השופט באופן חוקי כי עביד הנזכר אינו חייב‬ ‫והודיע כי מעתה ואילך לא יתמכר לשתיית יין‪ ,‬עראק או‬
‫בשום אופן בדבר־מה ואין לתפוס את בנו של הנתבע‪.‬‬ ‫כל דבר משכר כלל וכלל‪ .‬והיה אם ישתה יין או עראק‪ ,‬הרי‬
‫השופט התרה בגברת סארה שאל לה להתנכל לעביד הנזכר‬ ‫שיהיה חייב להקדש הר־הבית הנאצל ולמסגד אל־אקצא‬
‫ואל לאדם כלשהו להתנכל לו בדרך כלשהי בשל זאת‪ .‬זוהי‬ ‫הנאצל סכום שיעורו ‪ 200‬גרוש אסדי‪ .‬אשתו‪ ,‬חנונה בת‬
‫התראה מודגשת‪ .‬נרשם בסוף חודש דו אל־חג׳ה שנת‬ ‫שמואל היהודי אישרה והודתה כי היא ערבה לבעלה‬
‫מרכאדה הנזכר על ‪ 200‬הגרוש אסדי ואם מישהו‬
‫‪ 23 ) 1174‬במאי ‪.(1735‬‬ ‫מהמוסלמים או היהודים יריח את ריח היין מפיו‪ ,‬הרי‬

‫‪23‬‬