Page 39 - Peamim 136
P. 39
חשד ,והקפיד להחליף את דירות הלימוד מדי כחודשיים .הוא דאג שהמורים
יקבלו תשלום ( 10רובלים לתלמיד) ,ושיהיו להם ספרים לשימוש בשיעורים.
הוא הביא את מרבית הספרים ואת תשמישי הקדושה ממקומות במוסקווה שאת
כתובותיהם קיבל מאנשי חב"ד .לחלק מן המורים שהעסיק היו לעתים עד
חמישים תלמידים .רוב המורים היו גמלאים ,אך חלקם היו אנשים עובדים.
צעירים יוצאי קהילות קטנות שלא היה בהן איש אשר היה מסוגל ללמדם היו
עוברים באופן זמני לסמרקנד והתגוררו בבית משפחה יהודית מקומית .ננקטו
אמצעי זהירות רבים כדי למנוע את חשיפתה של פעילות זו .למשל על הגברים
והנערים אשר השתתפו בלימודים נאסר לטפח זקן ,וכן לא הורשו להתפלל
בבית הכנסת הרשמי; הם התפללו במניינים בבתים פרטיים 120.בראשית שנות
השבעים למדו ארבעה יהודים בוכארים בשנות העשרה המאוחרות לחייהם את
דיני השחיטה בחסות חב"ד ,ויהודי נוסף נשלח לטשקנט כדי להכשירו להיות
סופר סת"ם ,ולאחר מכן הצטרף לעמיתיו ולמד אף הוא שחיטה 121.שיתוף
הפעולה בין חסידי חב"ד לבין יהודים בוכארים ִאפשר למשפחות חסידי חב"ד
לשלוח את ילדיהן לבית ספר בטשקנט אשר נוהל בידי יהודי בוכארי ,וכך יכלו
ילדים אלה להימנע מכתיבה בשבת122.
דומה כי דושאנבה וכן מרגלאן וקוקנד ,שפעלו בהן שתי הקהילות
הבוכאריות היהודיות הגדולות ביותר בעמק פרגאנה ,היו מחוץ לתחום
ההשפעה של תנועת חב"ד ומערכת החינוך שלה .בשלהי שנות השבעים ואולי
עוד קודם לכן לא ידעו מרבית היהודים אשר פקדו את בית הכנסת בדושאנבה
כיצד להתפלל .החזן אשר הוביל את התפילה אמר אותה בקול רם מראשיתה
ועד סופה ,ואילו הקהל הסתפק באמירת 'אמן' מדי פעם וכן באמירת 'קדיש'.
למרבית המתפללים לא היו טלית ותפילין123.
1 20ריאיון עם יוסף לאדאייב 4 ,במרס .2004 38
1 21ניאזוב ,עמ' .128-127
1 22חסיד חב"ד הראשון ששלח את ילדיו לבית ספר זה היה
יצחק זילבר ,בראשית שנות השישים .בתחילה המנהל כלל
לא היה מודע לכך שההלכה היהודית אוסרת כתיבה בשבת.
מכל מקום משנקבע התקדים הלכו בעקבות זילבר משפחות
נוספות ,ובסופו של דבר למדו באותו בית ספר שלושים
וחמישה ילדים אשר לא רצו לכתוב בשבת .ראו :זילבר,
ביוגרפיה; זילבר ,הלהבה ,עמ' .11-10 ,8
1 23תייר ,עמ' .35וראו :ריאיון עם יוסף לאדאייב 21 ,במרס .2004
המרואיין סיפר כי כשל בניסיונו להקים מסגרת ללימודי
יהדות בדושאנבה.
יעקב רואי /החיים הדתיים בקהילה הבוכארית
