Page 208 - בנתיבות הגולן והחרמון / עורכת: רות פלג
P. 208
t 206המאבק על המים ,על הגבולות ועל הקיום הבטוח
ראינו את האחוריים של הנגמ"ש שלפנינו .הנגמ"ש הזה הגיע לנקודת גובה
מסוימת ,מעין קו פרשת מים ,ופתאום ,כמו להבת גפרור ,נדלק בבת אחת.
להבה עצומה עלתה ממנו .הסמל נתן פקודה לנהג ,לזוז הצידה לדרך עפר.
אבל הנהג לא הגיב .הוא נפגע מכדור ,נפל על ההגה ,ורגלו על הגז.
בעצם נכנסנו לתוך מתחם סורי .הייתה אש חזקה ,וכבר ראיתי סורים
קופצים מהשדה .אלה היו שניות גורליות של מלכודת .הנגמ"ש שלנו המשיך
בנסיעה מהירה ,ישר לתוך האחוריים של הנגמ"ש שהיה לפנינו .חבטה,
שריקות כדורים מכל הכיוונים .הסמל צועק :קפוץ ותפוס מחסה! היה תור
ליד הדלת האחורית ,אז התקדמתי לדלת הנהג ...נפלתי החוצה ודהרתי כמה
שיותר רחוק ,לפני שהנגמ"ש יתפוצץ .מסביב הסורים ירו ...היה מוזר שלא
היו צלילי נשק שלנו .נפצעתי בעורפי התחלתי להרגיש טשטוש .היה שקט
מסביב .כבר לא היה איכפת לי מכלום ,רק רציתי לשקוע לשקוע (מתוך דבריו
באזכרה לאבנר פולטהיים שהוקלטו והוכנסו לאינטרנט).
יאיר נותר בשטח ,במרחב שהיה בידי הסורים ,לאחר שחבריו נהרגו .כאשר אפסו
כוחותיו והוא החליט להסגיר את עצמו ,נעמד על הדרך וראה טנק ועליו האות א'.
היה זה כוח צה"ל ששב וכבש את הרמה.
בבונקר הקטן שבתל התרכזו חמשת לוחמי הנח"ל וכן חיילי שריון מצוותים שהצליחו
להינצל .התחמושת הלכה ואזלה ונראה היה שהמוצב ייפול במהרה בידי הסורים.
החיילים שהו במשך שתי יממות בבונקר .כולם היו פצועים ,מעליהם ,על התל,
היו כבר הסורים .מפקד המוצב ,סגן מנחם אנסבכר ,התעקש ולא נכנע ,לא איבד
עשתונות ,שמר על חיי הלוחמים מתוך אמונה שמפקדו ,מפקד הגדוד יורם יאיר (יה
יה) ,יגיע לחלץ כפי שהבטיח ,והוא אכן לא הכזיב; כאן לחם גם מפקד הטנק ,סמל
מוטי אביעם ,שהחליט להישאר על התל בטנק הפגוע ששימש עמדת ירי כדי להגן על
חבריו הלוחמים ולאפשר להם להיחלץ מהתל בטנק אחר; לאחר שירדו מהתל ,לחמו
גם סג"מ נתי לוי וסמ"ר ניר עתיר מעל גבי הטנקים הפגועים שלהם עד שהצטרפו
לכוח הנצור בבונקר.
משהגיעו הסורים לתל ירו אל תוכו .מפקד המוצב מנחם אנסבכר שהיה פצוע נתן פקודה
שמישהו יצא החוצה ויגיד לסורים שכל הלוחמים שנותרו בבונקר מתים .יצחק נגרקר
לוחם שיריון מחטיבת ברק החליט לצאת החוצה ובכך להציל את חבריו .יצחק נלקח
בשבי אך חבריו בבונקר נצלו .הוא הוחזר בעסקת חילופי השבויים כעבור 8חודשים.
על מפגש כוח צה"ל עם השורדים במוצב בתל סאקי סיפר מוטי אביעם:
בינתיים ממשיכים לצאת מן הבונקר חברי הפצועים .חיילי המילואים
שלחלקם ודאי יש ילדים בגילנו עומדים המומים מול פתח הבונקר שממנו
מגיחים החוצה למעלה מעשרים ילדים ,כולם פצועים ,זבי דם ,חלקם
חבושים ,קרועי בגדים מהרסיסים ,שחורים לחלוטין מפיצוצי הרימונים
והפצצות ,הם עומדים ובוכים .תמונה שנשארה חרוטה במוחי ומאפיינת
את המלחמה הזו (נכתב על ידי מ' אביעם ופורסם באינטרנט).
לוחמי הדור השני למדינה ,בניהם של ניצולי שואה ,בני הלוחמים בהגנה ,בפלמ"ח
ובמחתרות הפגינו אומץ לב ,מנהיגות ,אחוות לוחמים ,אהבת אדם ,הקרבה עילאית,
אמונה באדם ובמפקד ,חברות ורעות.
