Page 224 - הכנרת וכל נתיבותיה / אייל מירון

‫‪ ≤±¥‬מסלול ‪±±‬‬

‫למדה אריגת שטיחים בבית ספר בצלאל¨ נדדה בין קבוצות של חלוצים ועבדה כרוקחת‪Æ‬‬
‫בהמשך חייה הבוגרים הקימה משקי פועלות בהם חינכה נערות לעבודה‪ Æ‬המוכר‬
‫והידוע במשקים הללו הוא משק הפועלות בתל אביב¨ הנמצא בשדרות בן גוריון פינת‬
‫רחוב אדם הכהן‪ Æ‬ברוך היה אריס במושבה כנרת¨ גויס לצבא התורכי והיה לאחראי על‬
‫הנטיעות בדמשק וברחבי סוריה‪ Æ‬מהרי הלבנון הביא עצי ארז לנטיעה בארץ ישראל‪Æ‬‬
‫ברוך היה מחלוצי המחקר החקלאי בארץ ישראל‪ Æ‬לימים כתב אנציקלופדיה בוטאנית‬
‫בשם ‪ß‬אוצר הצמחים‪ Æß‬חיה נישאה לחיים דב בלינקוב איש השומר שהצטרף לניל‪¢‬י‪Æ‬‬
‫השניים היו בין מקימי המושבה הרצליה ©‪ ®±π≤¥‬שבשרון‪ Æ‬אהרן היה איכר במשק‬
‫הוריו במנחמיה‪ Æ‬הוא עסק מספר שנים במלחמה במלריה ונמנה על אנשי ‪ß‬הנודדת‬
‫של עמק הירדן‪ Æß‬היחידה הוקמה ב ≥≥‪ ¨±π‬כיחידה ניידת רכובה על גבי סוסים או רכב‬
‫ממונע¨ ושימשה לפעילות של סיורים¨ מארבים ופשיטות בעמק הירדן‪ Æ‬בן הזקונים¨‬
‫יצחק¨ היה לימים מחלוצי התעופה בארץ ישראל¨ מנכ‪¢‬ל משרד המשטרה וממקימי‬

‫חבל לכיש והעיר קריית גת‪Æ‬‬

‫שרה נולדה בשנת ∑‪ Ʊ∏π‬היא הייתה צעירה רגישה ומיוסרת שנדדה בין מושבות הגליל‬
‫ויהודה למצוא מקום לעצמה‪ß Æ‬בת עשרים ואחת אני כיום‪ ¨ß‬כתבה שרה ב ∏‪ß ¨±π±‬בת‬
‫עשרים ואחת שנים אבל האומנם חייתי‪ ø‬לא¨ לא חייתי כלל‪ Æ‬אני עדיין לא ראיתי חיים‪Æ‬‬
‫אין אני יודעת מה הם החיים ‪ ÆÆÆ‬עודני ילדה במובן זה שאיני יודעת לפנות ימין ושמאל ‪ÆßÆÆÆ‬‬
‫הגם שלא טעמה לדבריה טעמם של חיים מהם¨ הצטרפה שרה אל התגבורת שעלתה‬
‫מטבריה לתל חי¨ לחזק את יוסף טרומפלדור וחבריו‪ Æ‬באותם הימים הייתה אצבע הגליל‬
‫מסוכנת למחיה‪ Æ‬שבטי הבדווים לחמו בעוז בצבא הצרפתי שניסה לכפות את מרותו‬
‫באזור¨ בימים הסוערים שלאחר מלחמת העולם הראשונה‪ Æ‬אחיה אפרים¨ הוא שהודיע‬
‫בכתב לבני המשפחה על מות אחותם בקרב‪ Æ‬מכתבו הוא מסמך נדיר ומזעזע המאפשר‬

‫לנו כיום להציץ אל עולמם המיוחד וההרואי של בני התקופה∫‬

‫בשורה ‪ß‬נעימה‪ ß‬הנני בא לבשרכם‪ Æ‬בשורה שאולי כבר ידועה לכם‪ Æ‬שרה אחותנו‬
‫איננה כבר איתנו‪ ÆÆÆ‬נהרגה בתל חי עם עוד גיבורים‪ Æ‬לא כדאי אולי המקום שניתן‬
‫אנו קרבן‪ Æ‬אך כנראה שלא עלה בידינו להשפיע עליה לבלתי לכת ושלום לעפרה‪Æ‬‬
‫יהי זכרה ברוך לנו בתור גיבורה‪ Æ‬חלילה לנו להתאבל ולהאשים את מישהוא באובדן‬
‫אחותנו¨ כי אל לכם לשכוח שבמאה העשרים הננו כעת¨ במאה שרק בדם אחינו‬
‫ואחיותינו נרכוש לנו את הארץ‪ Æ‬המצב דורש שנהיה כולנו מוכנים ומזומנים לקבל‬
‫את אויבינו והננו מוכנים למלאת את מקום הנופלים‪ Æ‬הנני מבקש מאד את אחותי‬
‫חנה לא להאשים את נפשה במקרה המר הזה¨ כי גם אני רצתי לטבריה בלילה‬
‫להשיבה וללא הועיל‪ ÆÆÆ‬בלב נכון ובטוח הקריבה את עצמה‪ Æ‬יהיה זכרה ברוך¨ ולא‬

‫לבייש אותה¨ נעשה גם אנו כך בשעת הצורך‪ÆÆÆ‬‬

‫המילים המצמררות נכתבו בדם לבו של אח אוהב‪ Æ‬אפרים לא היה רק בבחינת ‪ß‬נאה‬
‫דורש‪ ß‬אלא גם למרבה הצער¨ ‪ß‬נאה מקיים‪ ∫ß‬הוא למד וטרינריה ועבד בעין חרוד ובתל‬
‫יוסף כחבר ב‪ß‬גדוד העבודה‪ Æß‬הוא עבד כפועל גם בבניית תחנת החשמל בנהריים ויצא‬
‫להגנת מושבות הגליל ויהודה‪ Æ‬בקיץ ‪ ±π≤π‬התנדב לצאת לעזרת חולדה המבודדת‬
‫והמכותרת ערבים‪ Æ‬אפרים הגיע לבד¨ רכוב על גב סוס‪ Æ‬הוא מונה למפקד חולדה מטעם‬
‫ארגון ‪ß‬ההגנה‪ Æß‬בקרב יריות שהתפתח נפגע ונהרג‪ Æ‬לימים הקימה הפסלת בתיה לישנסקי‬
‫פסל אבן גדול לזכרו‪ Æ‬בפסל שלוש דמויות¨ רבים בקשו לראות בהן את אפרים¨ שרה‬
‫ויוסף טרומפלדור‪ Æ‬שרה¨ מונצחת בשמה בפסל הארי השואג בתל חי¨ מעשה ידיו של‬

‫הפסל אברהם מלניקוב‪Æ‬‬

‫ואולם דומה שסאת הייסורים לא מלאה¨ בני משפחת צ‪ß‬יז‪ß‬יק אבדו גם את בת עמי‬
‫יהלום¨ בתה של מרים ממטולה‪ Æ‬ב ≥‪ ±π¥‬היא נהרגה בתאונת דרכים על אדמת מצרים¨‬